ישועות יעקב עה"ת ג

אומות ואח"ז ירשו ישראל את הארץ זהו ביאור המקרא כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד הקב"ה שכח מעשה בראשית הוא רק בשביל עמו שהם ישראל ועבורם ברא הקב"ה בכחו הגדול כל העולמות. ואמנם גם זה לא היה צריך הקב"ה להודיע ויהי' הדבר. מהנסתרות. (כאן חסר וחבל על דאבדין)

בראשית אמרו חז"ל בשביל התורה שנקרא' ראשי'. ורא"א אלמלא מצות מילה לא ברא הקב"ה את עולמו וקאמר הש"ס דפליגי. ולכאורה היה באפשרי לומר דאין כאן מחלוקת דבאמת הבריאה היה בשני עניני'. הא' היא הטבע להיות הכל מתנהג עפ"י הטבע יומם ולילה לא ישבותו וזהו נתן לבני אדם. עוד ברא הקב"ה עולם הנסיי שלפעמים לצורך הוא מוציא העולם מכלל הטבע כמו דור אנוש ודור המבול וכמו כן יש עתים לטובה שהקב"ה עושה נסים לטובת ישראל כמו נסי מצרי' ועל הים וכמו כן בכל הדורות כשצריכים לנס והנה בריאת העולם בכללו מה שהוחק בטבע הוא בזכות התורה ואמנם בשכר מילה נברא עולם הנסיי וזהו אלמלא מצות מילה לא ברא הקב"ה עולמו דהיינו עולם שהשאיר לעצמו לצורך הנס וכן ראיתי בס' עקידת יצחק שפירש תן חלק לשבעה וגם לשמונה שאמרו חז"ל תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי בראשית וגם לשמונה אלו שמונה ימי מילה דשבעת ימי בראשית הוא עולם הטבעיי ושמונה ימי מילה היא עולה הנסיי. ואמנם בש"ס כוון לדבר אחר לפי מה שאמרו בזכות התורה נברא העולם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה כו' דהיינו בריתי יומם ולילה היא התורה ור"א אומר דברית יומם וכו' קאי על המילה וכן פירש"י שם אהא דקאמר ופליגי דר"א דלמד מהך קרא דבשביל מילה הוה הבריאה. וכוונת הדבר כמ"ש דכוונת הש"ס בהא דקאמר דפליגי היינו בפירוש הקרא דאם לא בריתי ולא מפרש כפשט הדבר דלמר בזכות התורה נברא ולמר בזכות מילה ובזה א"ש דאי הוה נלמד: מקרא אחר היינו יכולים לומר דזה קאי על עולם הנסיי וזה קאי על עולם הטבעיי וכמה שכתבתי ודו"ק

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. בכל מעשה בראשית נאמר ויהי כן וכאן נאמר ויהי אור. נראה לי ביאור הדבר דבאמת כל עניני מעשה בראשית אחר שאמר השם שיהיה כן קיימו מעשה בראשית דבריו. ובבריאת שמים וארץ הדיבור בעצמו עשה הדבר כענין יש מאין דלא שייך לומר שקיימו את דבריו דהרי לא היה בעולם מי שיקיים את הדבר אלא דדיבור ה' עשה בעצמו הדבר. והנה הרמב"ן כתב דהקב"ה ברא החומר הילוי השמים, והארץ ותולדות השמים והארץ הוציא הקב"ה מן השמים והארץ ולכך נאמר תוצא הארץ ישרצו המים וכדומה ואמנם האור ברא הקב"ה בעצמו יש מאין. והנה לשון ויהי כן שייך באומרו שנעשה בדבר הזה. אבל בדבר שהענין בעצמו נעשה לא שייך לומר לשון כן. וכמו שמבואר בש"ס כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה בזה הדבר שהשכינה מדברת מתוך גרונו וע"כ במאמר ה' שצוה לארץ ולשאר הנבראי' שיוציאו התולדו' שייך לשון ויהי כן שנעשה כפי פקודתו אבל מאמר ויהי אור בעצמו עשה האור נאמר ויהי אור שהענין בעצמו נעשה במאמר ה' ולזה באומרו בדבר ה' שמים נעשו מבואר במדרש כבר נעשה וכמו כן בענין ויהי אור כבר הי' האור דהיינו שמאמר ה' בעצמו עשה הענין וזה מתוקן מאד

וירא אלהים את האור כי טוב. במד"ר אור מעשיהן של צדיקים חשך מעשיהן של רשעים. ואיני יודע באיזה מהן חפץ יותר כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי מעשיהן של צדיקים