ישועות יעקב עה"ת לד

על פני השדה כבהמות וחיתו ארץ ואמנם יש בו ענין מיוחד נודע לבעלי המחקר והסכימו ע"ז בעלי הקבלה שכ"ז שהאדם לא ניתן לקבורה א"א לנשמה לעלות למקומה גם מי שנידון באש מתחיל הדין אחר קבורתו ומה"ט השיג בס' נקודות הכסף הל' אבילות על הט"ז שכתב שיאמר קדיש קודם קבורה והרב הש"כ השיג ע"ז כי אין דין שלמעלה מתחיל עד אחר שיסתום הגולל והנה לצדיקים אשר אחר הפרדם יעלה הנשמה למקום אשר ממנה לקחה והמה חפצים לעלות אל מקומה ישישו כי ימהרו הקבורה. ואמנם האנשים אשר אין לבם בטוח שיעלו למקומם והמה חרדים מיום הדין למה ימהרו קבורתם ומי שהוא חייב ואין לו לשלם כעת אשתמוטי קא משתמיט כל מה דאפשר. והנה אברהם אחר שהספיד לשרה ויבך עלי' כראוי בלי ספק כי זכר כשרון מעשי' אמר לבני חת שיתנו לו קבר עמהם שעכ"פ לא יתמהמה למען יוכל נפש היקרה הזאת לעלות למקומה. ובזה ביארתי מ"ש בפסוק השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר דבאמת ענין שמחה הוא שמחה של מצוה וענין גיל הוא גילת הגוף בעוה"ז ואותן בני אדם שאם הקב"ה נותן להם עושר וכבוד מה שהגוף נהנה ממנו והוא עושה בזה שמחה של מצוה לעבוד ה' מתוך עושר וכבוד ליתן לעניים די מחסורם ולכבד שבתות וכהנה האיש כזה אשר עושה הכל לכבד את ה' מהונו זה ישיש כי ימצא קבר מאחר שהנפש תעלה למקומה כשישוב העפר אל הארץ. ואמנם אח"כ כשאמרו ונתרצו שיבחר לעצמו קבר אחר שטוב לו להמתין להשיג מערת המכפלה שזה תועלת המת לכבודו וראוי להמתין בשביל זה וכמו שאמרו הלנים לכבודו אינו עובר עליו והבן זה

השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה. אינו מובן דאחר שביקש אברהם שימכרו לו המערה השיבו עפרון השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה מה ענין שדה הרי לא ביקש אברהם רק המערה. וגם דקדוק הלשון השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתי' לך ונראה דבאמת במערה היו קבורים אדם וחוה ולפי דברי המדרש לא ידעו עפרון ובני חת מן סוד זה שאל"כ לא היה עפרון מכרו לאברהם וגם בני חת לא הניחו את עפרון למכור המערה שלא תהיה אחוזת קבר לאברהם לבדה. ואמנם לדעתי עפרון ידע מזה שהאדם וחוה קבורים שם כי הוא בעל המערה אמנם לאשר היה איש חכם ונבון וידע שאי אפשר להיות שם מקום קברו שאין קוברין אפי' צדיק שאינו גמור אצל צדיק גמור וא"כ אין המערה שוה אצלו רק לאברהם הוא שוה הרבה מאד ואמנם עפרון שרצה לקבל כסף מחירו אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה דהיינו אף שאינו שוה לפני עפרון אבל אצלו אברהם הוא שוה הרבה. ויש מחנה שאצל הנותן שוה ואצל המקבל שהוא איש גדול לא נחשב כלל. ויש דבר יקר לפני איש נכבד ואצל הנותן אינו שוה כ"כ כמו דקאמר הש"ס במס' קדושין גבי רב כהנא דשקל סודר שוה מעט בפדיון הבן לפי שאצלו היה שוה דבעי סודרא על ראשו עייש"ה. וע"כ בשדה אמר נתתי לך דאף שאצל אברהם לא היה שוה לו מתנה זו דשונא מתנות יחיה מ"מ הוא נתן לו השדה ואמנם המערה לך נתתיה דאף דאצל עפרון אין לה שיווי כלל כמו שבארתי לך נתתיה והבין אברהם שרצונו שישלם לו אברהם דמי שיווי השדה ואמר לו נתתי כסף השדה קח ממני והבן ובזה יתבאר המדרש רבה נבהל להון רע עין זה עפרון כו' כי הנה אלו ל היה עפרון נבהל להון לקבל דמי השדה והיה נותן לו המערה לבד היה אפשר שיאמר אא"כ כי לא ידע מענין קבורת אדם וחוה והיה הנתינה בטעות