ישועות יעקב עה"ת לג

היינו אם הוא עדיין במחשבת אב עם בנו ויאמר הנני בני שהוא עדן במחשבתו כבן והבן

הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקי' יראה לו השה לעולה בני. במ"ר אם יראה השה יראה ואם לאו אקדיש בני לעולה. נראה לי כהא דאמרו בש"ס דפסחים פ' אלו דברים מי שפסחו טלה תוחב לסכין בין קרניו והא קעביד עבודה בקדשים שמניח הסכין על שה שקדוש כבר ומשני דעביד כהלל דמקדיש אח"כ. והנה יצחק בראותו שהוא ואביו הולכין להקריב קרבן ואין כאן שה לעולה ידע בנפשו שהוא נבחר קרבן לה'. ואמנם בראותו שאביו לקח את עצי העולה ושם אותם על יצחק בנו וע"כ שלא בחר אותו להקריבו דא"כ איך עבד עבודה בקדשים וע"כ שאל הנה האש והעצים על שכמו מוכנים וע"כ שאיננו נבחר לקרבן וא"כ איה השה לעולה ואמר לו אברהם אלקים יראה לו השה להקריבו ואם לאו אז אקדיש בני לעולה ועדיין לא הקדשתי אותך וע"כ אין כאן עבודה בקדשים וזה נכון: פרשת חיי שרה

ויהיו חיי שרה. במדרש הה"ד יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים בת ק' וכו'. נראה לי ביאור הדבר ע"פ מה שביארתי דברי שה"מ בקהלת ראיתי צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו. ולכאורה אין די באר דברים האלו. ואמרתי דבאמת הן בקדושיו לא יאמין והקב"ה מסלק את הצדיק שלא יעשה הרע ומוטב שימות זכאי וכמו כן כשהקב"ה רואה אדם רשע מאד והקב"ה לא יחפוץ במות רשע הקב"ה מאריך ימיו ושנותיו אולי במשך הזמן יחזור בתשובה וע"ז אמרו חז"ל גדולה תשובה שמארכת ימיו של אדם דהיינו שהקב"ה מאריך ימיו אולי יחזור בתשובה ומעתה אמר שלמה בחכמתו ראיתי צדיק אובד בצדקו דהיינו ע"י צדקתו בעת אובד ורשע מאריך ברעתו שהקב"ה חפץ בהצדקו ומאריך ימיו פן יחזור בתשובה אבל בצדיק תמים שאין חשש שיחטא באמת הקב"ה ממלא שנותיו וזה שאמר כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים ודו"ק

גר ותושב אנכי עמכם פרש"י והוא מהמדרש אם תרצו הריני גר ואם לא תרצו הריני תושב שכבר אמר לי ה' לך ולזרעך כו'. הדבר קשה דהרי לעיל פירש"י וכן הוא במ"ר ויהי ריב בין רועה מקנה אברם ובין רועה מקנה לוט והכנעני אז בארץ דהיינו שאברהם אמר שעדיין לא זכה בארץ ולכך אין להם לרעות בשדה אחר ואיך אמר כאן אם לא תרצו הריני תושב ליקח בחזקה. ועלה על לבי דבאמת בש"ס מס' ע"ז (דף נ"ב) הקשה הש"ס אהא דכתיב ואשריהם תשרפון באש מכדי ארץ ישראל מוחזקת הוא לאבותינו ואין אדם אוסר דבר שא"ש ומשני שם ובמסכת ר"ה (דף י') מהיכן הביאו ישראל עומר בכניסתן לארץ הא כתיב קצירך ולא קציר עכו"ם והקשו התוס' דהרי במסכת ע"ז קאמר דא"י הוא מוחזקת לנו ותירצו דהארץ עצמה הוא שייך לנו ומה שגדל בארץ שע"י זריעת הנכרי בא הוא שייך להנכרים וא"כ שם שרועי לוט היה מרעים בשדה אחר מה שגדל כבר והוא שייך להנכרים א"כ הוי גזל בידם אבל כאן הקרקע עצמה שיהיה לאברהם מקום קבר היא בחמת של אברהם שהארץ מוחזקת הוא בידו של אברהם ודו"ק

תנו לי אחוזת קבר עמכם. הנה כשאמרו לו במבחר קברינו לא נתרצה לזה רק שיתנו לו מערת המכפלה. נראה לי דלענין קבורת המת מבואר במס' סנהדרין (ד' מ"ו) דהוא משום כפרה או שלא יתבזה בין החיים בהיותו מוטל