ישועות יעקב עה"ת לב

ששרה זכתה שתלד בן בזכותה ואברהם נעשה טפל לה שממנו הולידה בן ובזה הראה הקב"ה שזכותה גרם להולדת הבן שהרי היא חזרה לנערותה קודם לידת הבן שהקב"ה הראה שמצדה ראויה היא להוליד ואברהם הוליד בזקנותו שטפל לה. וזהו שהראה הקב"ה שנתן לה בדדי' חלב הרבה עד שהיתה ראויה להניק בנים הרבה להראות שמצדה אין דבר מונע שתלד כמה וזהו שאמרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי דהיינו בשבילה ניתן לה בן ותאמר היינו שפירשה דבריה מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה דהיינו כי בהבטחת ה' לאברהם לא נזכר שתניק שרה בנים הרבה היינו שתחזור לנערותה ע"כ להראות לה כי עבורה ניתן לה הבן וזה כי ילדתי בן לזקוניו שהוא נשאר זקן והיא חזרה לנערותה. ע"כ שהראה לה הקב"ה כי לה ניתן הבן וזכותה גרם. וזהו מתוק בביאור המקרא

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. נ"ל ביאורו זה ימים עלה על לבי כי אברהם לסיבת אהבתו את ה' לא הי' אהבת בן יחידו נחשב אצלו לכלום והי' במחשבתו כמקריב בהמה איל תמים זכר לה' וע"כ כשהקריב באמת האיל נאמר וירא והנה איל אחר וגו' כי גם יצחק הי' בעיניו כאיל וכשאמר לו מלאך ה' שלא יקריב את יצחק הקריב איל אחר וכן ראיתי לקצת מחברים שכ"כ. ואמנם באמת זה אינו נכון דאי נימא כן הי' הדבר קל ורק פעם ראשונה כשהסיר ממנו רחמי האב וצייר בדעתו כי הוא נחשב איל תמים זכר הי' כל שאר עשיות בדבר זה קל לעשותם. וכמו שבארתי מאמר חז"ל דבעת שהוציאו את ר"ע להריגה היו סורקים בשרו והוא אומר ה' אחד ואמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל יסי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את כו' בכל נפשך מתי יבא לידי ועכשיו שבא לידי לא אקיים אותו והדברים תמוהים איך עלה ע"ד תלמידי ר"ע שר"ע לא יקיים מצות קידוש שמו הגדול. ואמרתי דבאמת מי שאומר פסוק זה ואהבת את ה' ומקשר נפשו עם השם לעשות רצונו ומכוון בכוונת הלב למסור נפשו ורוחו לאהבתו יתברך נשמתו כל כך דבוקה עד שאינו מרגיש בשום יסורי מות ובכתבי האר"י כתב שיש בפסוק ואהבת שם מלאך ממונה לשלא ירגיש האדם בשום יסורין ושמו תכ"ה יוצא מסוף תיבות את ה' אלהיך וזהו כשראו תלמידי ר"ע שמצטער כ"כ וסרקו בשרו במסרק ברזל היו רוצים שימסור נפשו בפסוק ואהבת בהתדבקות רוחא ברוחא ובכוונת לבו עד שלא ירגיש שום צער ביסורי מות ואמנם הוא לא עשה כן רק סיים דבריו בתיבת אחד שיקבל עליו עול מלכות שמים ולכך הרגיש בצער הנעשה לו ואמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן שבקשו שיאמר גם פסוק השני ואהבת שיציל עצמו מצער היסורין ואמר להם שאדרבה הוא רוצה שירגיש בצערו ועיקר לקבל עול מלכות שמים ולכך אין רצונו לומר פסוק ואהבת ולבטל מאתו הצער היסורים. ואף בזה אלו הי' אברהם מצייר בלבו לחשוב את בנו יחידו כאיל אחר בעת אשר רצה לשחטו להקריב דמו לא הי' מרגיש כ"כ בצער הבן. ואמנם הוא חשב בלבו בכל רגע כי הוא בנו יחידו אשר אהבו והרגיש בצער היסורים רק למלאות רצון הבורא כל זה בוז יבוז באהבתו. ובזה אמרתי האי מאמר יצחק לאביו ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. כי שאלתו הי' אם המעשה הזה אשר הוא עושה הוא מפאת שהסיר ממנו מדרגת האב והרי יצחק נחשב אצלו כאיל או שעדיין הוא אתו במדרגת אב ומרגיש בצער הדבר ולאהבת ה' בוז יבוז את אהבת הבן וזהו ויאמר יצחק אבי