ישועות יעקב עה"ת כט

היא רק. משום שלא חילקה תורה וכל זמן שלא נצטוה על המילה ושאר בנ"א לא היו נימולים למה לו לאברהם לימול עצמו הרי בעצמו אינו צריך לימול עצמו ולא פלוג ל"ש בזה כמ"ש והבן: פרשת וירא

ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי כו'. נלע"ד ביאור הדבר דהנה כאן היה נס בתוך נס דהיינו ששרה חזרה לנערותה ואברהם היה זקן והולידו בנים ומהראוי הי' או ששניהם ישארו זקנים ויהי' נס אחד שזקנים מולידים או ששניהן יחזרו לנערותן ויולידו בנים. אמנם נ"ל טעם הדבר דבאמת יש כאן לומר דהנס נעשה בשביל זכות אברהם או שתפלתו גרמה זאת להוליד בן. ואפשר לומר שבזכות שרה היה לה בן וזכותה גרם והנה הקב"ה הבטיח בעצמו לאברהם שביצחק יקרא לו זרע. ואמנם היה אפשר שתלד שרה הבן בזקנותה כמו שאברהם הוליד בזקנותו ואמנם לא הי' ניכר שבזכותה ניתן לה בן אבל מאחר שחזרה לנערותה והניקה בנים להורות שהיא ראוי שתלד ע"י נס הזה שתחזור לנערותה ואברהם נשאר וקן והוליד בן בזכות שרה. ובדרך זה אני אבאר הפסוקים לקמן ויעש אברהם משתה גדול כו' ותאמר שרה צחוק עשה לי כו' ע"ש ודו"ק

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו'. במדרש אוהב צדקות זה אברהם כנאמר למען יצוה את בניו וכו' לעשות צדקה. דובר מישרים וכו' מואס בבצע מעשקות שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל. הוא מרומים ישכון שהעלהו הקב"ה למעלה כו' שנאמר הבט השמימה אין אומרים הבט אלא מלמעלה למטה מצודות סלעים משגבו אלו ענני הכבוד נראה לי דבאמת האדם יוכל להעלות נשמתו על דרך ההשכלה וכשישכיל בענינים הנוגעים לידיעת ה' יעלה מעלה. ועל דרך זה הי' דרכו של אבינו הזקן שאחז"ל שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה והשיג מה שלמעלה מן הטבע ומאס אלילים. ואמנם יש עוד דרך לעלות מעלה ע"י קיום המצות המעשה וכשהאדם מקיים בפועל מצות ה' יזכהו ה' להבין ולהשכיל ולעלות מעלה מעלה. והנה ענין הצדקה באמת הוא מעשה נפלאה כמש"ה מלוה ה' חונן דל ואמנם אמרו במדרש הולך תמים ופועל צדק מה הולך תמים שאינו פושט יד בגזל והענין כי יש שנותן צדקה לעני מצד מדת פזרנות והגם כי זה ג"כ מדה טובה כמש"ה פזר נתן לאביונים אמנם לא נחשב כמו שהוא אינו בגדר מפזר וממונו חביב עליו ומ"מ מלחמו נתן לדל. והנה אמרו שהצדיקים ממונם חביב עליהם וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. ומעתה אברהם שהי' מואס בבצע מעשקות שאמר אם מחוט וכו' פשיטא שהיה ממונו חביב עליו מאד ועכ"ז אהב צדקות. והנה ידוע כי מי שמעשיו ישרים עפ"י דרכי הטבע שהעשיר נותן צדקה ומי שאינו עשיר כ"כ נותן מעט. ולפעמים אף מי שאינו עשיר נותן לחמו לדל זהו זכותו גדול מאד שעושה מעשיו וצדקתו יותר מדרך טבע בני אדם וכבר כתב שצדיק כזה אין הקב"ה מתנהג עמו לטובתו עפ"י הטבע ואף למעלה ן טבע. וזה החילוק בין עין ה' אל יראיו ובין מה שנאמר עיני ה' אל יראיו כאשר ביארתי במק"א. והנה אברהם שהי' מואס כ"כ בבצע מעשקות ומ"מ אהב צדקות זהו שלא עפ"י הטבע ע"כ מרומים ישכון שהעלהו הקב"ה למעלה מן הטבע שאף דעפ"י הטבע לא היה ראוי להוליד אמר לו הקב"ה הבט השמים וראה את הככבים ואמר לו ה' כה יהיה זרעך ששכרך למעלה מן הטבע כמו שהמעשים שלך