ישועות יעקב עה"ת כח

עבודתם גם בחלק המצרים לכך נתמעט זמן השיעבוד. וזהו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והבן זה

אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי. המפרשים דקדקו אמאי לא אמרה זה בתחלה ונראה דיש לנו שני טעמים בהא דקי"ל אין שכינה שורה בח"ל ויחזקאל ראה על נהר כבר הטעם משום דכבר ניבא בהיותו בארץ. והטעם השני לפי שהנבואה היה לצורך ארץ ישראל והנה כאן יש לנו ג"כ לומר לפי שכבר היתה רגילה לראות בהיותה בבית אברהם או אפשר היה בדעתה שבנה יירש את א"י והנה הקדמונים כתבו ועל פני כל אחיו ישכון כלומר שלא יהיה לו חלק בארץ רק על פני אחיו ישכון וא"כ נסתר טעם השני וע"כ כטעם הראשון (והנה ידוע דשם אל לא נגלה לשום אדם מקודם שבא אברהם והנה אי נימא דלא מצד מה שראתה בבית אברהם ראתה כאן רק מצד שהוא לצורך ארץ) והנה אי נימא שבנה יירש הארץ ובו יקרא זרע לאברהם מצד זה נגלה אליו השכינה א"כ נבואה זו יש בה חסד ודין מעורב דהיינו לקחת את הארץ מיד הכנעני אבל אחר שנגלה אליו האלהים ואמר לה ועל פני כל אחיו ישכון שלא יטול חלק בארץ אמרה אתה אל ראי שאין בזה רק עשות חסד עם בני ואין בזה מעורב דין ואי יוקשה האיך נתגלה עליה אלקים בח"ל כיון שאין זה לצורך ביאת הארץ. לזה אמרה הגם הלם ראיתי אחרי רואי כלומר שלכך ראתה כאן מחמת שכבר ראתה בביתו של אברהם. ודו"ק

ואתה את בריתי תשמור וכו'. המפרשים בקשו למצוא דבר חפץ כיון שאברהם קיים כל התורה עד שלא נתנה מדוע לא קיים מצות מילה. עוד לשון המקרא אינו מובן דקאמר ואתה את בריתי תשמור מה לשון ואתה את בריתי והלא עמו היה מדבר ונראה דבש"ס דנדרים מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים ור"י אומר גדולה היא המילה שנכרתו עליה שלשה עשרה בריתות והדבר תמוה דדבר שההעדר הוא גנאי אין ההוה שבח ולהיפך ג"כ דבר שההוה הוא שבח אין ההעדר גנאי דרך משל כשאני אומר אדם זה הוא בר מעלה כי הוא יודע נגן לא שייך לומר אדם זה הוא בעל חסרון לפי שאינו יודע נגן. וכמו כן כשאני אומר אדם זה יש בו חסרון שהוא סומא בעינו לא יתכן לומר שבח על שאר בני אדם שהם אינם סומים. ומעתה כשאני אומר מאוסה הערלה עד כי מי שהוא ערל הוא בעל חסרון איך יתכן לומר גדולה המילה וגם מה דדייק מדכתיב כי כל הגוים ערלים הרי כן הוא שהגוים המה ערלים ולא קיימו מצות מילה ומאין ידוע שהערלה מאוסה. ואמנם כל הדברים נכונים דהרמב"ם בס' מורה נבוכים כתב בטעם מצות מילה שהערלה מרבה תאוות המשגל ובהסרת הערלה תחלש כח המתאוה בזה. והנה באמת יש מקצת בנ"א אשר בלא"ה ירצם חלש ואין מתאוין ולהם מצות מילה איננה מצוה מוכרחת כ"כ אמנם במילה בזמנה שהיא שמונה בעת ההיא לא נודע עדיין מה יהי' בסופו אם יהיה עלול מאחר כי יצר לב האדם רע מנעוריו מלין אותו למען יחלש כח המתאוה. אמנם באדם שכבר הגיע לכלל שנותיו ויודע בעצמו כי גם זולת המילה אין נפשו מתאוה לא היה מצות המילה הכרחי. אמנם כיון שרוב בנ"א עלולים המה לכח המתאוה ומצות מילה הוא אות בגופו של אדם ולא חלקה התורה כיוצא בדבר כ' התשב"ן בהא דגזרו על יינן משום בנותיהם דאף הכומרים שאין להם בנים ובנות מ"מ גזרו על יינן משום לא פלוג ואמנם אברהם שהכיר את בוראו למ"ח שנים לא היה מצות המילה הכרחי אצלו כיון שכבר נתברר שנחלש כח המתאוה והמילה