ישועות יעקב עה"ת כז

החטא ומצינו לפעמים כל דיבור שינא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר והדברים נראים כסותרים. ואמנם הענין כי הקב"ה הבטיח לאיש אחד שיהיה לו שלוה בעוה"ז וכל טוב ואמנם באמת השלוה וטובת עוה"ז נאה לצדיקים למען יוכלו לעבוד את ה' וזהו את הברכה אשר תשמעו בשביל שיהיה להם מנוחה ולא יצטרכו להטריח עצמן ויהיה לבם פנוי לעבודת ה' וכשגרם החטא שוב אין טובת עוה"ז טוב להם כי הרשעים שיושבים בשלוה הם חוטאים ביותר והנה אף שהקב"ה הבטיח לאברהם שיירשו בניו את ארצו חשש אברהם שמא יגרום החטא באופן שיהיה ראוי שכל אשר לפניו יקח עבדו זקן ביתו וכיון שעפ"י הטבע לא היה לאברהם להוליד בנים מאשתו שרה שהיא היתה זקנה באה בימים וגם לדעת רז"ל אשר אמרו כי שרה היתה איילונית. אמנם בזכות אברהם הבטיחו זה ה' וחשש שמא יגרום החטא ואליעזר דולה ומשקה מתורת רבו ועבד שרבו למדו תורה יצא לחרות ויזכה בנכסי אברהם ואמר לו הקב"ה לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך יהיה משרה או משפחה הוא ראוי לירש וזה בדרך נסיי וכיון שאין נ"מ לענין ירושה אין מזה רעה לאחרים אם יוליד בן משרה ולהיות נקרא זרע אברהם ולזה התחכמה שרה לתת שפחתה וכשיוליד אברהם את ישמעאל ולא יהיה תועלת לאליעזר במניעת הלידה אל שרה ואין הדבר נוגע רק לטובתה ויקויים הבטחה להיות לאברהם זרע משרה דבלא"ה לא יגיע הירושה לו וזהו לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך הוא יירשך והבן

ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. אמרתי ביאור הדברים דבאמת אחז"ל שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם נתן להם ע"י יסורין. והנה כאשר הבטיח השם לאברהם שבניו יורשים גם הם את הארץ היסורים חל על היורשים את הארץ. ואמנם כעת הקב"ה הבטיח לתת את הארץ לאברהם ושהוא יוריש את הארץ לבניו שאל אברהם את ה' במה אדע כי אירשנה מלשון ויודע בהם את אנשי סוכות כי היסורים חלים עליו ובמה יתייסר כי יוכל להוריש את הארץ. והשיב לו ה' כי זה עצמו היסורין שלו כי ידע שבניו יהיו גרים ויהיו משועבדים ת"י מצרים וזהו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וזה נכון והבן

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם בספר כלי חמדה כ' דתיבות בארץ לא להם קאי על המצרים שהארץ לא להם כי מכרו אדמת מצרים לפרעה. ואמנם למה הוצרך הקב"ה לומר כן ומה נ"מ יש בדבר. ונראה שהקב"ה לא גזר עליהם עבדות רק למלך פרעה בעצמו ולא שיהיו עבדים לעבדים והמצרים שעבדו בהם מלאכת עצמן מדעתם הוסיפו עליהם. ובזה אמרתי לכוון החשבון מה שביארו חז"ל שהתחיל השיעבוד מיום לידת מרים לפי שלא נגזר עליהם שיעבוד רק לפרעה. והנה בעת שמכרו מצרים איש שדהו לפרעה התנו שארבע הידות יהיה להם וחמישית לפרעה ולא היו צריכין ישראל לעבוד רק בחלקו של פרעה שהוא חלק חמישית והמה עבדו בהם בכל החמשה חלקים ולזאת נתמעט זמן עבודתם על חלק חמישית והנה זמן עבודתם ראוי להיות שלשים שנה וארבע מאות שנה ולא עבדו רק ששה ושמנים שנה שהיא חלק חמישית לפי שעבדו יותר ד' חלקים כפי הנגזר עליהם וזה היה מחסד ה' כיון שלא יכלו להתמהמה יותר במצרים שהיו משוקעים בטומאת מצרים וחשב הקב"ה לבל ידחו יותר לכך נתן בלב מצרים לשעבד בהם ואלו לא מכרו מצרים את הארץ לפרעה לא היה יכולת בידם לשעבד בישראל מאחר שהגזירה לא היה רק על שיעבוד לפרעה רק מאחר שהגוף לפרעה היו משעבדים אותם ומ"מ כיון שהיה