ישועות יעקב עה"ת כו

הקב"ה נתעלה וזה החילוק בין נס מפורסם שהכל רואין שהקב"ה עשה זה הנס בהשגחתו אף שמי שהוצרך לנס כזה מנכין מזכיותיו אמנם צדקה תחשב לו על שעל ידו נתפרסם שמו של הקב"ה אבל בנס נסתר שנעשה לאדם יש בו ניכוי זכות לבד. ובזה אמרתי בחידושי לטא"ח ליישב הא דמבואר בש"ע שם דמי ששכח ולא אמר על הנסים בבהמ"ז יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בימי וכו' והקשה בס' תבואות שור דבש"ס משמע דאין לאדם להתפלל שיעשה לו נס ולפי הנ"ל א"ש דעיקר הטעם שאין להתפלל על הנס משום דמנכין לו מזכיותיו וזה ל"ש בנס מפורסם דלעומת זה צדקה יהיה לו שע"י נתפרסם ונתקדש שמו של הקב"ה והבן

והנה מצינו לפעמים שני בני אדם היו במקום סכנה ונעשה להם נס ובלי ספק ששניהם נעשה להם נכיון מזכותם ומה שנתפרסם שמו של הקב"ה הוא ע"י מי שנעשה הנס והנה בזה שעשו מלחמה בארבעה מלכים היה אברהם ועבדו אליעזר כמבואר בש"ס וא"כ יש חשש שמא מה שנתפרסם שמו של הקב"ה היה בזכות אליעזר עבדו וע"י בא הנס מפורסם וא"כ יונכו לאברהם מזכותו מה שניצל מהם וזכות פרסום שמו של הקב"ה יהיה על ראש אליעזר והנה אברהם לא החזיק עצמו שיהיה זכותו כדאי שיעשה הקב"ה נם על ידו שהרי ראה שלא נעשה לו נס בענין לידת בנים ע"כ תלה בזכות אליעזר עבדו הנס וזה שאמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ולא נעשה נס על ידי בענין לידת הבנים. ובן משק ביתי היינו אליעזר עבדי הוא דמשק אליעזר כמו שפירשו היינו על ידי רדפו אותם לדמשק או לפירוש השני שדולה ומשקה מתורתו לאחרים דבאמת האדם שראוי לעשות נס על ידו ובזכותו הוא מי שא"א לו לבא לידי חטא ומטעם זה אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם שמא יבאו לידי חטא ח"ו אבל אליעזר שמשקה מתורתו לאחרים ומזכה רבים אין חטא בא לידו וראוי הוא שהשם ייחד שמו עליו ויעשה עבורו נסים נגלים. וכאשר הוסיף לאמור שגם זכותו לא יירש בנו רק העבד בן בית השיב לו הקב"ה שיוצא מעיו הוא יירש זכותו והאמין בה' שיהיה לו בנים ויחשבה לו צדקה דהיינו שחשב אף שאינו ראוי לנס הזה שיהיה לו בנים מה שמצד מזלו אינו ראוי להוליד מ"מ צדקה עשה השם עמו לא שהוא ראוי לנס. ואמנם באמת יש ראיה דלא בדרך צדקה זכה לבנים כי אם מצד מעשיו הטובים דהרי מצינו שאמר לו הקב"ה בהיותו בארץ כשדים ובאמת שאין השכינה שורה (ביחוד שיהיה נגלה עליו בשם עצם) בחוצה לארץ. ואמנם במכילתא מבואר דלכך שרתה השכינה על יחזקאל בח"ל לפי שהיתה לצורך ארץ ישראל להנבואה שהוא לצורך א"י אף בח"ל באה וא"כ לפי המבואר במדרש לך לך מארצך צא וכבוש הדרך לפני בניך א"כ היתה הנבואה לצורך א"י. ובזה מבואר דבנים שיהיו לו זכה בהם מצד מדת טובו וזכותו כיון שכבר נגזר דבניו יירשו ארץ הכנעני ואם לא היו לו בנים רק בצדקה איך יירשו של אחרים מה שהוא טובה לזה ורעה לזה והבן

מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי יורש אותי ויאמר לו ה' לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך כו' ויוצא אותו החוצה כו' כה יהיה זרעך.. נ"ל ביאור הדבר בדרך קצרה. שכולם תמהו למה בלידת בנים שהוא היה נס מתנגד לטבע האמין ועל ירושת הארץ שהוא דבר שראוי להיות שיגבור הא' על חבירו ויכבוש את ארצו לא האמין ואברהם בעצמו ראה במלחמות המלכים שכבש אותם בעם מועט ואמנם ידוע שאין הבטחה לצדיקים בעולם שמא יגרום