ישועות יעקב עה"ת כד

באמרו כבר מלתך אמורה היינו פסוק ואברכה מברכיך וע"כ אמר לו כבר מלתך אמורה דהיינו שנתברך כבר קודם שבירך הוא דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה אבל כשבא השני וקללו ואמר לו כהדין לישנא כבר מלתך אמורה נראה שכבר נתקלל קודם שקילל וזה אינו דבקללה אין הקב"ה מצרף למעשה עד שיקלל וע"ז שאלו התלמידים כמו דאמרת להדין כבר אמרת להדין ובאמת אין שוין המברכים והמקללים כמ"ש וע"כ אמר להם ר"י שכיון להדין קרא אורריך ארור וכו' והבן זה

ויהי רעב בארץ. מדרש רבה זש"ה הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ממיתתו של נמרוד לחיותם ברעב ויהי רעב בארץ. הענין הוא דמצינו לפעמים עין ה' אל יראיו ולפעמים עיני ה' דבאמת הקב"ה משגיח תמיד לטובת הצדיקים אמנם ענין השגחתו לפעמים הוא מסתיר עין מהם. ובש"ס דברכות בזמן שאני רואה רבי שלא לקה סבור אני שמא ינוכה לו מזכיותיו וכו' ע"ש. וזהו ביאור הפסוק יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו דהיינו כשיראו שלא חסר להם דבר אז מהראוי שיהיו מתיראים ואמנם בוודאי לא יעזבנו ה' לא ראיתי צדיק נעזב רק לפי שעה ה' מסתיר פניו ולבסוף יהיה בעוזרו והיינו הצדיק שאינו רוצה לקבל אף הפירות בעוה"ז אבל מי שרוצה להיות ניזון בזרוע בוודאי יוכל לקבל פירות בעוה"ז ועיין מהרש"א שפירש וחנינא בני די לו בקב חרובין פי' שאינו רוצה לקבל רק די לו בקב חרובין והנה באמת היה מהראוי שבזכותו של אברהם לא יהי' רעב או שיפסוק מכל וכל רק שהקב"ה לא רצה לעשות כן שלא יקובל שכרו בעוה"ז ואברהם היה מתיירא תמיד שלא ינוכה מזכיותיו כמאמר חז"ל על פסוק אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד לכך לא נפסק הרעב כמו כן הצלת אברהם מאור כשדים לא היה רק הצלת נפשו בלבד ולא יותר וזהו עין ה' אל יראיו שמסתיר עין לפי שעה וכו' ודו"ק

והיה כי יראו אותך המצרים וכו' אמרי נא אחותי את וכו' הרמב"ן כתב וז"ל ואברהם חטא בשגגה וכו' שהיה לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו וע"כ נגזר על זרעו שיעבוד מצרים ותמהו עליו שהרי גזירת גלות מצרים היה על אומרו במה אדע כי אירשנה. ונראה לי דבאמת הטעם שנסתפק אברהם בהבטחתו משום שחשש שמא יגרום החטא כמו שחשש יעקב אף שאמר לו ה' והנה אנכי עמך חזר ואמר אם יהיה אלהים עמדי משום שחשש שמא יגרום החטא. והנה זה ימים אמרתי דלא שייך חשש שמא יגרום החטא רק מי שהקב"ה מבטיח לו בזכותו אבל מי שגם כעת אינו כדאי רק מחסד ה' עליו או בזכות אבות הנה חסדי ה' לא תמנו להתנהג בחסדו עד עולם. וזה עד הנה עזרונו רחמיך וכו' ואל תטשנו ה' לנצח היינו דלא חשש שמא יגרום החטא כיון דמצד חסד ה' עליו עשה עמו טובה אל יטשהו ה' לנצח. והנה אמרו במדרש ויהי רעב בארץ זש"ה הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו זה אברהם וביאור הענין דבאמת מי שהקב"ה עושה עמו נסים מחמת זכותו כפי רוב צדקתו כן נעשה עמו אף נסים שלא כדרך הטבע אבל מי שנעזר בחסדי ה' די לו שיהיה צדיק מצרה נחלץ ואין הקב"ה עושה עמו נסים שלא כטבע וזהו הנה עין ה' אל יראיו בעין אחת שלא יצא מכלל דרך הטבע ולמה כן למיחלים לחסדו דהיינו שאינן ניזונין בזרוע ודי להפקיע עצמן והיינו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולא שהרעב יהיה נפסק בזכותו רק שהוא ינצל ברעב וע"כ הוצרך לירד מצרים וכשאמר אח"כ במה אדע כי אירשנה אילו חשב שכל מה שעשה עמו