ישועות יעקב עה"ת כג

באופן אשר ייטיב בעיניו לא כן המנהיג שנתמנה מאת השר בלי דעת השר מוטל עליו לתקן הבית שלא יתקלקל לגמרי והנה באמת רבים יחשבו כי הקב"ה מסר עולמו למנהיגים הנתמנים על ידו ורשות בידם להרע או להטיב לשעה ואנו רואים שדור אנוש הציף עליהם מי ים אוקינוס ונחרב שליש העולם. ואח"ז במבול ספו גם תמו כולם לא נשאר רק נח ובניו ואח"ז בדור הפלגה כי הפיץ אותם ה' ובאמת היה אפשר לענוש אותם בתחלה טרם שקלקלו ביותר כמב"ה ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כי כל איש אשר יעשה וכו' שהקב"ה אינו מניח לעמו להיות נתמלא סאתם אמנם בעת ההוא קודם שנולד אברהם לא הי' חפץ ה' בדורות האלו שהיו מכעיסין לפני המקום ורצה המקום להיות צדיק יסוד עולם. וזהו אם הקב"ה משגיח בעצמו במעשה תחתונים אמנם אם היה מוסר עולמו למנהיגים בעת אשר אחד האדם שופט אי מושל ישחית דרכו ענוש יענש ולא יבא לכלל קלקול והירוס בעולם והנה מי שראה בירה דולקת ואין מכבה חשב הוא שאין כאן מנהיג כלל ולכך לסבת רוע ההנהגה אין מכבה הדליקה ואמר לו בעל הבירה רק סיבת שאין מכבה לפי שאני בעל הבירה ורשות בידי לעשות עם הבירה כאוות נפשי שתהי' דולקת והולכת כדי לבנותה מחדש באופן יותר נאות אשר יוכשר בעיני. כך אברהם היה תמה שראה כליון הדורות ואם היה המנהיג שנתמנה מפי הקב"ה לקיום העולם על מכונו. היה מהראוי שלא יניח לבוא לידי כך שיגיע לכלל חרבן העולם ואמר לו הקב"ה אני בעצמי משגיח בתחתונים ורואה אני הדבר הגון להיות אתה יסוד העולם או שיהיה נח יסוד העולם והדבר מתוקן מאד

ואברכה מברכיך ומקללך אאור. נתקשו הקדמונים למה בברכה כתיב קודם, ואברכה ואח"כ כתיב מברכיך ואצל הקללה כתיב ומקללך אאור הזכיר המקללים קודם הקללה. ואמרתי ביאור הדבר דבאמת מצינו שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ומחשבה רעה אינה מצרפה למעשה וע"כ מי שחישב בדעתו לברך את אברהם הוא מתברך אף קודם שברכו בפועל אבל המקלל את אברהם אין מקולל מפי עליון עד אשר יקללו בפועל וע"כ כתיב ומקללך אאור דהיינו אחר שיקללו את אברהם בפועל דלרעה אין מצרפין המחשבה. ואמנם בברכה שבירך יצחק את יעקב נאמר אורריך ארור ומברכיך ברוך בשניהם לשון שאינו רק על העשי' בפועל דאחר שיברכו אדם יהיה מבורך ואחר שיקללו יהיה מקולל. וכתבו המפרשים דשם לא נאמר בלשון ברכה וקללה רק שהוא מענין כי בוזי יקלו ומכבדי יכבדו שהבא לברך את בני יעקב בוודאי הם מבורכים והמקלל אותם בלי ספק שהם מקוללים יען כי יעקב ובניו יהיו מכובדים בעיני כל אדם. ואמנם בברכת אברהם שהקב"ה מברך אותם הזכיר מקודם הברכה למי שמברך אותו והקללה הזכיר אחר שם המקללים ועיין רמב"ן. ומה יפה עולה בזה הירושלמי דברכות עכו"ם א' פגע בר"י וברכו אמר ליה כבר מלתך אמורה פגע באחר וקללי' אמר לו כבר מלתך אמורה אמרו לו תלמידיו כמו דאמרת להדין כן אמרת להדין אמר להו אין דכתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך לכאורה הדבר תמוה אם ידעו התלמידים מקרא דכתיב מברכיך ברוך וע"כ לא שאלו בתחלה מה כוונתו באמירה זו דאמר כבר מלתך אמורה א"כ בוודאי ידעו ג"כ רישא דהאי קרא דכתיב אורריך ארור ואם לא ידעו דכוונתו להאי קרא היה להם לשאלו תיכף כוונתו במה דאמר מלתך אמורה. ולפי דרכנו יתבאר דהתלמידים חשבו שכוונת ר"י