ישועות יעקב עה"ת כ

מרשעים אורם דהיינו שלא היה ראוי העולם להשתמש באור גדול ואמנם לפי שהיו עכ"פ בגדר מאמינים בה' ועכ"פ קיימו קצת מצות שבין אדם לחברו לקיום העולם עכ"פ נתן להם אור הראוי להאיר על הארץ אבל אנשי דור המבול שהשחיתו דרכם עד שהחריבו את העולם ברוב רשעתם לא היו ראוים לזה שהגלגל היומי יאיר להם רק שהיה צריך הליכת הגלגל להוליך השמש והירח למנות תקופות ומזלות שזה יהיה אחר עבור שס"ה ימים למען ידעו נח ובניו למנות תקופות ומזלות וכיון שכן גם הילוך הגלגל הוא ממערב למזרח כי לא עשה פעולה להאיר על הארץ כי אלו הרשעים לא היו כדאים לזה ולא שייך בזה להשתחוות לקונו שיזכהו בזה להאיר על הארץ וזה משמת מתושלח הצדיק שבהם והיינו לימים עוד שבעה וזה ענין נחמד

ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. בש"ס אמרו ברבה קלקלו וברבה נידונו דכתיב כי רבה רעת האדם וכתיב ויבקעו מעינות תהום רבה. נראה לי ביאור הדבר דבאמת נאמר בקרא נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו דהיינו שהמים ירדו מן השמים ומן הארץ ולכאורה היה די באחת. ואמנם המה חטאו בגופם ובנשמתן דהיינו תאוות גזל ועריות שהוא בא מצד התגברות החומר על הצורה וגם אשר חטאו במחשבה כי המשכלות והדיעות שלהם רק רע כל היום דהיינו מחשבת ע"ז דבכל עבירות אין מחשבה מצטרפת למעשה ובע"ז כתיב למען תפוש ישראל בלבם. והנה במה שחטאו בנשמתן שהוא מן השמים נענשו מן השמים דכתיב וארובות השמים נפתחו. ומה שחטאו בגופם דהיינו התגברות החומר על הצורה שהוא בעפר יסודו כמו שנאמר כי רבה רעת האדם בארץ ע"ז נענשו בהך דנבקעו מעינות תהום רבה ובמה שחטאו בנפשם דהיינו דיעות זרות נענשו בהך דארובות השמים נפתחו. ואמנם לפי שלא נחתם גז"ד רק על הגזל או על העריות ואגב גבה הקב"ה את שלו על דיעות זרות שהי' להם ולזה מורה הכתוב נבקעו כל מעינות תהום רבה ואח"כ ארובות השמים נפתחו. וזה ברבה קלקלו והיינו דכתיב תחלה רבה רעת האדם בארץ דייקא היינו מצד החומר. ואח"ז חשב וכל יצר מחשבות לבו לכך בעונש ג"כ נקט מתחלה נבקעו כל מעינות תהום רבה ואח"ז ארובות השמים נפתחו. והבן זה

ויבן נח מזבח. עיין רש"י ומדרש רבה נתבונן נח אמר לא ציוני הקב"ה להרבות בטהורים רק להקריב מהם קרבן וזה סותר מה שנאמר למעלה לחיות זרע ומבואר במדרש לא שאני צריך להם רק להקריב מהם קרבן. וגם קשה למה הוצרך להתבונן ולמה לא יקריב. ונ"ל ביאור הדבר על דרך זה דבאמת צריך לומר דהא דריבה בטהורים לחיות זרע ולא ריבה בטמאים אף דקודם מתן תורה אין חילוק בין טמאים לטהורים היינו משום דאכילת הטהורים יותר מתוקן וכמ"ש הרמב"ם בטעם איסור אכילת בהמות ועופות טמאים שמאכלן אינו מתוקן ומעתה קשה לכאורה הא לא הותר אכילת הבשר רק אחר המבול אחר הקרבת הקרבן שאז אמר ה' לנח כירק עשב נתתי לכם את כל ואמנם באמת הכל נכון דהנה כולם הקשו דאיך הקריב הבל מן הצאן כיון שאסור באכילה ואנן בעינן קרבן שיהיה מותר להדיוט. ותירצו דהקריב מבכורות צאנו ומה שנבראו קודם החטא היה מותרין. ואמנם קרבן נח שהיה מן הנולדים אחר החטא איך (היה רשאי) להקריב מהן וצ"ל כיון דנתכוין נח שה' צוה להקריב מהן קרבן עשה ע"פ הדיבור והיינו דנתבונן נח דאל"ה לא היה מקריב קרבן דאסור להדיוט אלא שנתבונן שכן הי' רצון המקום ב"ה