ישועות יעקב עה"ת יח

אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי וזהו עונש על המחשבה כמו מי שנתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה וכמו הא דקאמר הש"ס באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין וכו' דאחז"ל דצריכה סליחה וכפרה והיינו שעל צד הדין עונשין על המחשבה אמנם מצד רחמי ה' אין עונש על המחשבה ולכך נאמר וה' יסלח לה אף שעפ"י הדין חייבה ולכך אף שבכל ענין דור המבול נאמר אלקים בזה נאמר ויאמר ה' אל נח בא אתה וכו' אל התיבה שמצד הדין היה חייב לפי שלא הוכיח את בני דורו אמנם ה' שהוא מדת הרחמים לא יחשוב לו זה לעון לפי שגלוי לפניו רשעת דור המבול שלא היו מקבלין תוכחה ואף שהוא בעצמו לא ידע אם לא יקבלו תוכחה אין זה רק מחשבת ביטול מצוה ומצד הרחמים אין עונשין על המחשבה וזה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה שלא היו מקבלין תוכחה ואף שלפניך לא היה גלוי לפני גלוי כי נכון היה שלא הוכיח אותם וזה נכון מאד

בא אל התיבה וגו' במדרש רבה תאבד דוברי כזב הם כזב ומדברותיהן כזב ואני כאשר עשו כן עשיתי אלא בחסדך בטחתי שחסת עלי ואמרת בא אל התיבה. הדבר תמוה מאד דאם גם הוא עשה כמעשיהן מדוע חס עליו ה'. נ"ל ע"פ מה שפירשתי בפ' אחרי כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען כו' לא תעשו דלפעמים מצינו אחד שדר בין אנשים חוטאים ואף שהוא באמת איש ישר הולך לפעמים מתנהג כפי דרכם על דרך אזיל לקרתא נהוג כנימוסם. כי נפשו אותה להיות עמהם בשלום אולי יהיה דבריו נשמעים אצלם וזהו כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען דהיינו לדמות אליהן במעשיהם. ואף שהמה כוונתו לחטא והוא כוונתו לשלום כי ידבר. והזהיר הכתוב לכל לדמות למעשיהן וגם בחוקותיהם לא ילך והנה באמת בענין הכזב מצינו שמותר לשנות מפני דרכי שלום. ואמנם אדם הגדול בעמו אף בזה אסור. וזהו תאבד דוברי כזב זה דור המבול שהם היו מדברים כזב בעצם לא לשום סבה תכלית שזה נקרא מדבר כזב באמת. שאם מדבר כזב לסבת הרווחת ממון יקרא חמדן ואם ידבר כזב לשם חנופה וגסות הרוח נקרא חנף וגס רוח וכדומה אבל הם היו דוברי כזב בעצם. ואני כאשר עשו כן עשיתי דהיינו לדמות אליהן במעשיהן אבל לבו לשמים ולא היה מדבר כזב רק משום דרכי שלום לכך אף כי במעשה היה דומה להם רק עם האלהים התהלך נח שהקב"ה יודע מחשבתו ולכך בטח בחסד ה' שיבחין מעשהו לתכלית כוונתו ובזה יתבאר מדרש רבה ה' צדיק יבחן זה נח וזה נכון. או יאמר באופן אחר לבאר המדרש הזה וז"ל בא אתה וכל ביתך אל התיבה הה"ד ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו וכו' כלומר שלכך עשה התיבה להבחין הצדיק מן הרשעים. דהנה המפרשים בקשו למצוא דבר חפץ שעל עשיית התיבה נתייחד שם אלקים ואח"ז נאמר ויאמר ה' לנח בא אתה וכו' נתייחד שם ה'. ונלענ"ד דידוע מה שכתב בזוה"ק דהא דלפעמים ניצול הרשע עם הצדיק משום שאם יבא הרעה שוב אינו מבחין בין טוב לרע וכו'. גלל כן הקב"ה מציל כלם שלא יגיע ח"ו אל הצדיק והיינו בצדיק שאינו גמור. אבל בצדיק גמור אין ביד המשחית לעשות עמו רע ואין הרשע ניצל בזכותו והנה בעשיית התיבה נוכל לומר שני דרכים או שהקב"ה רצה לעשות נס ואם היה נח עמהם היה הרבה מהם ניצול עכ"פ אותן שבעיר ושכונתו אבל ע"י עשיית התיבה נפרד הוא מהם. או אפשר שהקב"ה לא רצה לעשות עמו נס אלא ע"פ הטבע שלא ינוכה מזכיותיו והנה ודוע מה שכתבו המפרשים. דבשעה