ישועות יעקב עה"ת יד

היתה אם כל חי. נראה לי ביאור הדבר בהא דקאמר הש"ס דיינו שמגדלת בנינו ומצלת אותנו מן החטא. והנה קודם החטא היתה בריאת האשה להציל האדם מן החטא ואחרי שנתנה לו מן העץ ועל ידי האשה בא לידי חטא א"כ אין תכלית בבריאת האשה רק שתוליד בנים ותגדל אותם ע"כ קאמר ויקרא האדם היינו בעת אחר החטא קרא אותה חוה להיותה אם כל חי להוליד בנים ולגדלם וזה נכון

ויהי כל ימי אדם לאשר חי וכו'. הנה בתולדות נאמר סתם ויהי כל ימי שת וכן בדורות שאחריהם וכאן נאמר אשר חי דבאמת מבואר במדרש דהיה ראוי לאדם הראשון שיחיה אלף שנה יומו של הקב"ה אלא שבעת שהראהו הקב"ה דור ודור וכו' וראה דוד ראוי להיות נפל נתן לו משנותיו שבעים שנה וא"כ באמת היה ימיו אלף שנים אלא שלא חי כל אלף שנים רק תתק"ל ושבעים שנה נתן במתנה לדוד ולכך נקט אשר חי והוא נכון

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. ביאור הדבר דבאמת ענין רעת האדם יש שהוא בא מצד התאוה לאשר כי בעפר יסודו והוא נמשך אחר חלק החומר באופן כי הצורה משועבד לחומר ויש מהן אשר מחשבות לבו רע ויש לו דעות נפסדות והנה באמת כי בגוף הדבר יותר נחשב רע מי שדעותיו נפסדות כי מי שהוא חוטא בגופו אינו מפסיד חלק הרוחני אבל מי שמחשבתו רע ודעותיו נפסדות משחית נפשו. ואמנם מי שטעה במושכלות והוא עוסק בהם כל היום בקל יכיר האמת וישוב אל ה'. ואמנם מי שחטא מצד התאוה משעבד את הצורה אל החומר בקשוי גדול כי ישוב מדרכו הרעה כי החומר וכליו הרעים לא יניחו אותו להתחזק לשוב אל ה' כיון שהתגבר החומר במה איפוא ישוב אל ה'. ואמנם יש בני אדם אשר מצד תאוות לבם רוצים לעשות מעשים אשר לא יעשו למלאות תאוות לבם ולמען לא יהיה עצבות לבם מיראת העונש גלל כן יחשבו מחשבת חוץ לכפור בענין שכר ועונש ובענין תורה מן השמים ולכפור בתורה שבע"פ והמה לא ישובו אל ה' כי החומר וכליו רעים מעכבים אותו מלהכיר האמת ועוונו גדול בענין ההשכלה. וזהו וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ דהיינו שהארץ והתאוה רבה עליהם מאד ויצר מחשבות לבו רק רע כל היום שחוטא בענין המחשבה זה וזה לא עלתה בידו כי ההשכלה הוא רק רע והחומר והתאוה אינו מניח לו לשוב אל ה' ולכך וינחם ה' והבן

עוד נאמר בביאור הדבר דבאמת אמרו נוח לו לאדם שלא נברא והטעם משום שיש שס"ה מצות ל"ת ורמ"ח מצות עשה וא"כ יותר קרוב שיעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה מאשר יגיע לכלל קיום המצוה ואמנם באמת מאחר שמחשבה טובה הקב"ה מצטרף למעשה וזהו כי רבה רעת האדם בארץ דהיינו שעלול יותר לבוא לידי חטא מאשר יזכה. וכל יצר מחשבות לבו רק רע בכל מחשבותיו המה לרעה וע"כ וינחם ה' וזה נכון

כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן כו'. במדרש אלא אף נח לא היה כדאי אלא שמצא חן. דברים אלו תמוהים מאד. ונראה לי דבאמת כתב הרב מ' יצחק קארו בספר תולדות יצחק דביאור הדבר מציאת חן אף שהיה כדאי מ"מ כיון שעולם נידון אחר רובו מהראוי שיהיה הצדיק נאסף עם רוב הרשעים אלא שמצא חן וכן עלה במחשבה לפני אמנם בדרושים כתבתי בהא דקאמר הש"ס ורב חסד ואמת בתחלה ואמת לבסוף ורב חסר והדבר קשה לכאורה דבקרא כתיב ורב חסד ואח"ז ואמת