ישועות יעקב עה"ת קכד

הנביאים לא התנבאו רק לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה. ודעת הרמב"ן שצדיקים שיעמדו בעת התחי' הם גדולים מצדיקים בעוה"ב. וזה נ"ל טעם מחלוקת הש"ס צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אין חוזרים לעפרן דבאמת ענין המיתה להשיג גדולת השם לדעת הרמב"ן בצדיקים שיעמדו בעת התחי' לא שייך דהם ישיגו בעת ההוא יותר מן מה שישיגו הצדיקים בעוה"ב וכמו שפירש הר"י בי רב על פסוק הן הראנו ה' את כבודו ואת גדלו ועתה למה נמות כיון שאין ענין המיתה מוסיף לנו השגה יותר מן מה שאנו משיגים כעת. אבל לדעת הרמב"ם שבעת היותו בגוף לא ישיגו כמו אחר העדרם ע"כ ס"ל דחוזרין לעפרן. והנה לדעת הרמב"ן התחי' יהיה תועלת גם לנפש שישיגו יותר אחר שיקומו. ואמנם לדברי הרמב"ם באמת הנפש ישיג חסרון בתחיה ואמנם הגוף יעלה מעלה בעת התחיה. והנה אנו רו ין שהקב"ה מייחד שמו על מיתת האדם באמרו אני אמית לפי שהיא טובה לנפש שתזכה לעלות לראות פני השכינה. אולם על החיים לא ייחד שמו כחו שמייחד על הרפואה וע"ז משני רבא דהך ואחיה קאי על התחי' אחר המות בעת התחי' וזה אינו טוב בהחלט שאין בזה תועלת לנפש אשר בעת הפרדס מן הגוף היתה במעלה עליונה מזו וכדעת הרמב"ם ז"ל ולכך לא נאמר אני אחיה וכמובן ודו"ק

ויבא משה הוא והושע בן נון. בש"ס דסוטה אמרו שבעת ההיא ניטלה רשות מן משה וניתנה ליהושע. אמרתי ביאור הדבר שבאמת בכל פעם שנאמר בפסוק נקרא יהושע וכאן נאמר הושע וכבר דקדקו המפרשים למה נאמר כאן הושע. ואמרתי דמצינו במרגלים ויקרא משה להושע בן נון יהושוע ופירש"י שהתפלל עליו משה שהשם יושיעהו מעצת מרגלים ולמה לא התפלל על כלם או עכ"פ היה לו להתפלל על כלב ובתרגום יונתן מבואר כד חמי משה ענותנותיה דהושע קרא לו יהושע והדבר צריך ביאור. ואמרתי דבאמת יש ספק אי שייך תפלה שהשם יעזור לחברו שלא יבא לידי חטא כי הבחירה חפשית והכל ביד"ש חוץ מיראת שמים. ואמנם מצינו בכמה מקומות תפלה כזו וכמו שהתפלל והתועי' על דעתך ישפטו וכמו שאמרו יתמו חטאים חוטאים לא כתיב אלא חטאים ובהא דקאמר הש"ס במס' ברכות בעי רחמי דיהדרו בתשובה הרגיש הרב מוהרש"א בח"א דאיך התפלל ע"ז הא הכל בידי שמים וזה ימים עלה על לבי ואח"ז מצאתי כדברי בס' מעיל צדקה החסיד מ' יונה לאנד סופר בתשובה שמצינו לפעמים איש אחד נולד בטבעו עלול לאיזה מדה רעה יותר משאר בני אדם נוכל להתפלל עליו שיעזרהו ה' להעמידו על דרך המיצוע כמו כל אדם ואז יהיה הבחיר' חפשית וע"כ בהני בריוני דהיו פרוצים ועזי פנים ביותר וע"כ התפלל עליהם שיעזרם ה' להעמיד אותם דרך מיצוע ואז יהיו בעלי בחירה כשאר אנשים והנה משה ראה ברוה"ק כי המרגלים יעמיקו עצה למעט בשבח א"י ולהיות כי המה אנשי שם ראשי שבטי ישראל ומהראוי לקטן לשמוע בקול הגדול ממנו ומעתה אף כי יהושע גדול בערכו אך חשש משה אולי לרב ענותנותיה יחשוב בעצמו כי הוא קטן מהם וישמע לקול דבריהם כי כן דרך הענוים לשמוע בקול דברי זולתם. וע"כ התפלל, משה עליו שלא ישמע לעצת מרגלים ואין זה לבטל הבחירה רק להעמידו על דרך מיצוע ואז ממילא לא ישמע לקול דברי המרגלים וכן נשאר בשמו כי הוא צריך העמדה על דרך מיצוע שלא יפתוהו אחרים כנ"ל. ואמנם ידוע כי מי שנתמנה מלך על הציבור הקב"ה עצמו מחזק את לבו לבלתי יהיה נשמע לדברי זולתו ומהפך לבבו להיות קשה כברזל כי זולת זה