ישועות יעקב עה"ת קכג

להיותן מלאכי מעלה והמה יתבוננו בשירה הזאת כל דברים הנעלמים מעין כל אשר עיני בשר לו ואמר ותשמע הארץ היינו שוכני ארץ ממילא ישמעו דבריו להיותו גדול מהם וגם הוא מלך ומצד שהם אמרי פיו שמעו לקול דבריו משא"כ ישעיה שאמר נבואתו בשם ה' ומלאכי מעלה אשר יודעים כי פי ה' דבר בודאי ישמעו אבל ישראל בעת ההיא בפחזותם כמו שראה אותן ישעיה לא האמינו ע"כ אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר והבן

יערוף כמטר לקחי וגו'. נראה לי ביאור הענין דבאמת מצינו בלשון הזכרה שאומרים בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם ובשאלה ותן טל ומטר ולא אמר מוריד המטר בהזכרה או בשאלה ותן טל וגשם. וביאור הענין הוא דמטר אינו על ירידת גשם מן השמים אלא שמוריד אותו לכוונת הברכה לשון מטרת כוונתו שנאמר על הכוונה בכל מקום כמטרה לחץ והיינו שהקב"ה מוריד הגשם בכל עת אמנם הגשם לברכה הוא לפי מעשה בני אדם וע"כ בהזכרה שאנו מזכירין שבחו של מקום אנו מזכירין גשם ובשאלה אנו שואלין שהיה לברכה לכך בכ"מ שנא' בתורה מטר נאמר בעתו והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו השמרו לכם פן יפתה לבבכם ולא יהיה מטר וכמוהו יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר אלא שמטרת הכוונה בנתינת הגשם יהיה כמו שירד מן השמים אבק שלא יהיה לברכה. והנה בחג נידונין על המים והקב"ה גוזר כמה גשמים שיהיה ושיהיה לברכה ולא לקללה. ומצינו כי כל מה שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר לכך צריך להיות רק שאם ח"ו לא ישמעו בקול ה' ולא יקיימו מצותיו לא יהיו הגשמים לברכה וירדו במקום ובזמן שאין צורך להם וזה שאמר יערוף כמטר לקחי שיבא ע"י התכלית הנרצה כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב שהם באים בעתם ובזמנם לברכה ולמטרת הכוונה והבן זה

אני אמית ואחיה. בש"ס רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא השתא מחיה מרפא לא כ"ש. ומשני מה שאני אמית אני אחיה כמו מה שאני מחצתי אני ארפא. הל' תמוה דקאמר רבא רמי משמע דיש סתירה מהך אני אמית להך דמחצתי והדר קאמר השתא מחיה מרפא לא כ"ש. גם מה דמשני אינו מובן לכאורה. ונלענ"ד ביאור הדבר על דרך זה דבאמת כיון דענין מיתה ומחצתי היא ענין אחד ואחיה ומרפא הוא ענין אחד א"כ קשה מדוע נקט לשון אני אמית ואחיה דבענין מיתה נקט לשון אני על המיתה ולא על החיים ובענין הרפואה נקט לשון אני ארפא ולא אני מחצתי והיא באמת תמוה. ונ"ל דבמדרש רבה בראשית ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה קרא אלקים לילה אין כתיב כאן לפי שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה. והנה ענין המיתה באמת היא טובה כמבואר במדרש והנה טוב מאד זה המות דבאמת היא טובה גדולה לפי שבעת שהנפש מקושר בגוף לא יזכה האדם להשיג כבוד ה' ורוב גדלו כמ"ש כי לא יראני האדם וחי ואחר הפרד הנפש מן הגוף הוא משיג דברים הנעלמים ולזה ענין המיתה טובה. רק לענין הגוף והרוח בעת אשר יתפרדו מן הנשמה ואין בידם לזכות עוד הוא נחשב כרעה ואך בשרו עליו יכאב שנסתלק ממנו התחברות היקר והנה בענין התחי' שלעתיד באמת נחלקו הרמב"ם והרמב"ן שלפי דעת הרמב"ם מתים שעתיד הקב"ה להחיותן בגוף ונשמה יהיו במדרגת החיים כעת ויזכו לראות ימי המשיח. ואמנם קטנים מאד במדרגתן הצדיקים שהם זוכין לעוה"ב עין לא ראתה אלקים יעשה למחכה לו כמאמר חז"ל כל