ישועות יעקב עה"ת קכב

שהתורה כפי פשטה תנתן למטה ונמצא נעשה מדברים גדולים העומדים ברומו של עולם דברים פשוטים בכמה מצות ופשטים שבין אדם לחברו ואף בדברים שבין אדם למקום פשטי המצות הם בענינים גשמיים ונעשה מדבר רוחני ענין גשמי ודבר שיכול להיות למטה וזהו בענין לימוד התורה ובעניני המצות נהפך הוא כי בדברים הגשמיים שאדם עושה בעוה"ז לקיים מצות ה' בזה נעשה תיקון בעולמות עליונים כאשר חכמים הגידו כי בעת שאדם מקיים מצות נתינת צדקה כמעט עושה במעשה הזה מילוי השם שראשית השם הוא אות י' וה' בחינת משפיע ואותיות ו"ה הוא בחי' מקבל שפע וזהו שאמר שלמה בחכמתו עשיר ורש נפגשו עושה שניהם ה' דהיינו שהעשיר והרש כשהעשיר נותן לעני עושים שניהם שם ה' במלואו וכהנה בכל מצות ה' מה שהאדם עושה כאן למטה נעשה פעולתו בעולמות העליונים ושניהם יחד מחסדי ה' להוריד עוז מבטחה למטה למען יוכלו בני אדם ביחוד עם מרעיתו לקיים אותה כפי פשטי התורה וכמו כן בענין קיום המצות מחסדו לעשות מעשה הגשמי שהאדם עושה כאן בעולם יעשו פעולתה למעלה בדברים הגבוהים. וזהו כי גדול מעל שמים חסדך דהיינו מה שנתן התורה מעל שמים חסדך וזהו מחסדו יתברך וזהו בתורה. ובמעשים טובים גדול עד שמים חסדך דהיינו כי מעשים שאדם עושה מגיע עד שמים וזה כאן בתורה כאן במעשים טובים. ואמנם ש"ס דילן מוקי שניהם במעשים רק שהאדם עושה לשמה גדול חסד שהקב"ה עושה עמו בשמים והעושה שלא לשמה הקב"ה עושה עמו חסד בעולם הזה עולם השפל והנה ישראל בדורו של משה אשר זה זמן לא כביר אשר קבלו התורה וראו בכבודו של הקב"ה והשיגו הרבה בלימוד התורה היתה נפשם חשקה להבין ולהשכיל אך כי חשש משה לבל יקילו במצות המעשה כאשר בארתי באריכות מאמר קרח כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' היינו שדי להם במה שחשבו במושכלות בלבבם. והנה השמים מגיע להם ממעשי התחתונים והארץ קבלה חסדי ה' מן התורה אשר ניתנה מן השמים. וכבר כתבו המפרשים כי שמיעה אינה עקרית כמו האזנה שהוא מפה לאוזן לכך משה שצוה על קיום המצות מעשה ביותר אמר האזנה לשמים ושמיעה לארץ. וישעיה שראה אותם בפחזותם בעת שהיו מתרשלים בדברי תורה כמש"ה אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו באמת כי לא שמרו תורת ה' וחלילה כי לא בטלו (התורה) והמצות רק בלימוד התורה היו מתרשלים כמש"ה עני' ענתות עני' מדברי תורה לכך אמר האזנה לארץ שיסודה לימוד התורה במה שתלמיד ותיק עתיד לחדש והדברים נכונים

ובדרך אחר היותר פשוט אמרתי דבאמת ידוע שבשירת האזינו יש בה התגלות דברים סתומים וכל אחד לפי שכלו יתבונן עמקות הדברים וגם מה ששכל כל אדם ילאה למצוא דבר חפץ השמים שהם מלאכי מעלה ימצאו בה עומק ראשית ועומק אחרית הדברים והנה לפעמים שאדם אומר דברי תורה לפני אדם גדול והמגיד הדבר יודע בעצמו כי הדברים שאומר המה דברים עמוקים וחושש בדעתו כן האדם הגדול לפי רוב גדלו לא יתן לב להתבונן בעמקות הדברים הנאמרים הוא אומר להשומע הטה אזניך להתבונן בדברים אשר אומר לך לא כן אם האומר הדברים היה אדם גדול מאד מן השומע אין מדרך שיאמר אליו הטה אזניך לדברי התבונן בעיקרי הדברים כי בלא"ה יתן אל לבו לשמוע דברים הנאמרים מפי גדול. והנה משה בדברו השירה הזאת והוא לרוב ענותנותו חשב שהמלאכים וצבא השמים גדולים בערכם ממנו ביקש מהם שיטו אזן לשמוע דבריו