ישועות יעקב עה"ת יב

בשביל מה שפשע נגד אדם וחוה שבגרמתו נעשו עפר. א"כ לעתיד בזמן שיתוקן הכל ותהיה תחיית המתים מהראוי שגם הוא יתוקן אבל אם הטעם שנחש עפר לחמו לפי שחטא נגד ה' בלה"ר ונגזר עליו להיות מזיק בלי הנאת הגוף כמו שחטא בלי שום הנאת הגוף וכמו שביארתי א"כ אף לעתיד לבא לא יתוקן חטאו והנה במדרש דקדק מהך דנחש עפר לחמו שאין דעת הנחש מתקרר עד אשר יאכל עפר מדכתיב ונחש עפר לחמו והיינו שהיא אכילתו שדעתו מתקרר באכילת עפר והיינו כטעם השני וא"כ אף לעתיד לא יתוקן והבן היטב

ארורה האדמה בעבורך. במדרש רבה ג' נכנסו לדין ארבעה יצאו חייבים דהיינו שהאדמה נתקללה ושלשתן נתקללו ג"כ וקאמר דהארץ חטאה ג"כ שהשם אמר תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי דהיינו שיהיה טעם העץ והפרי שוה והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לבד. הדבר תמוה מאי ענין חטא הארץ לחטא של האדם והנחש. נראה לי ביאור הדבר ונפרש מאמר המקרא ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל נראה דהאשה חשבה דלכך נאסרו לפי שהם יציר כפיו של הקב"ה דשאר העצים לא נאסרו שהם אינן ראוין לאכילה. והפרי אינו יציר כפיו של הקב"ה שהעץ מוציא הפרי כמש"ה ועץ עושה פרי. אמנם עץ הדעת שאמרו חז"ל שאתרוג הוא ואתרוג מבואר בש"ס דסוכה דטעם עצו ופריו שוין וע"י נאסר העץ שהוא יציר כפיו של הקב"ה וזהו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותאוה לעינים ונחמד להשכיל וחשבה שמה שנאסר העץ הוא שנאסר אבל הפרי לא נאסר לפי שהעץ עשתה הפירות ואינו יציר כפיו של הקב"ה ולכך ותקח מפריו ותאכל. והבן. לא זכינו לסיום הדרוש אולם לפי המובן מדבריו אשר כ"ז באה בסיבת חטא האדמה שלא הוציאה כל עץ שיהיה טעם העץ והפרי שוין כמובן ודו"ק

כי עפר אתה כו' עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת. במדרש אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר אמר להם מצוה אחת קלה צויתי עליו ועבר עליה אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו התורה ונתחייבו מיתה אמר להם מקרה א' לצדיק וכו'. נראה לי ביאורו דבעל שבות יעקב בספר עיון יעקב הקשה דכתיב מעביר ראשון ואמרינן בש"ס עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין ולמה לא מחלו לאדה"ר שהיה לו טעם א'. ולי נראה דלק"מ דבאמת בישראל כיון שהרבה להם הקב"ה תורה ומצות אינו נחשב להם עון אם יחטא ויעברו פעם אחד או שלש פעמים. הן כל אלה יפעל פעמים שלש עם גבר אבל אדה"ר שלא היה לו לקיים רק מצוה אחת וכיון שעבר עליה הרי כאלו א' מאתנו עבר וחטא הרבה וע"כ נענש. וזהו ששאלו מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר שהיה לו למחול פעם ראשונה ואמר להם מצוה אחת קלה צויתיו ועבר עליה וכיון שאין בידו עוד קיום מצות אחרות הרי עבר על הכל. וזהו וידעו כי ערומים הם ואמרו במדרש מצוה אחת היה בידם ונעשו ערומים ממנה ביאור הדבר שאלו יש בידם מצות אחרות היה הקב"ה מעביר להם ראשון ראשון אבל עכשיו שאין בידם רק מצוה אחת וכיון שעברו עליה נעשו ערומים וכו' ובמה יוזכו וזה ששאלו משה ואהרן שקיימו כל התורה מדוע לא מחל להם פעם ראשון ונתחייבו מיתה וע"ז השיב להם מקרה א' לצדיק כו' דבאדם גדול מדקדקים עמו יותר ונענש אף בפ"א כמו אדם אחר כשחטא הרבה פעמים והבן זה

עוד נ"ל ביאור הדבר בזה המדרש