ישועות יעקב עה"ת יא

כל מה שעשית לא עשית רק בשביל זאת היינו כדי שימות אדם וישא את חוה אמר ע"א פעמים אלקים כתיב מלמד שנידונין בב"ד של ע"א. נלענ"ד ביאור הענין דבש"ס קאמר אין טוענין למסית שהרי הרבה טענות היה לנחש לטעון והיינו דקי"ל אין שליח לדבר עבירה משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין והנה בש"ס דקידושין קאמר דבדיני שמים חייב ופרשתי הטעם דעיקר הטעם דיוכל לומר סברתי שלא ישמע לי משום דברי הרב וכו' והיה כוונתו שלא ישמע לו: ויקבל שכר על הפרישה. ואמנם ה' יודע מה בלבו אם היה דעתו שלא ישמע לדברי הרב לכך חייב בדיני שמים והנה באמת יש בזה מחלוקת אי מענישינן על המחשבה והרב בספר נזה"ק דף תי"ט הביא בשם הקדמונים דבב"ד של מעלה ענשינן על המחשבה אבל כשהקב"ה דן בעצמו אינו מעניש על המחשבה ובזה פירשו למה ה' תעמוד ברחוק דהיינו שמוסר הדין לבית דינו בגאות רשע ידלק עני ומבואר במדרש דאלו עשרה הרוגי מלכות. והיינו שהם נענשו בעון מכירת יוסף שהוא רק מחשבה כמבואר במקרא ואתם חשבתם לרעה אלקים חשבה לטובה עיין היטב. ובזה מבואר היטב לשון המדרש כי עשית זאת דקשה ליה להמדרש הא דברי הרב וכו' ואין שליח לדבר עבירה וע"ז קאמר כל מה שעשית הוא רק בשביל זאת וא"כ מחשבתך לרעה ולכך נענש וע"ז מסיים המדרש דקשה הא משמע דע"י הקב"ה יענש והא אינו נענש על המחשבה. ולזה קאמר שבעים ואחת פעמים אלקים כתיב מלמד שנידונין בב"ד של ע"א והיינו ע"י שרים של מעלה וכשנידון ע"י ב"ד של מעלה נענש על המחשבה ולכך נענש הנחש על מחשבתו הרעה אבל אדם וחוה שעשו עבירה בפועל נענשו ע"י הקב"ה בעצמו ומיושב כל מה שדקדקו בזה ודו"ק

כי עשית זאת ארור אתה וכו' ועפר תאכל כל ימי וכו'. במדרש רבה כלם מתרפאים לעתיד חוץ מן הנחש שנאמר ונחש עפר לחמו דקדקו המפרשים מנ"ל שאין לו רפואה דלמא נחש עפר לחמו היינו קודם זמן הבא אי"ה ולאח"ז יתרפא ולמה לא דקדק מלשון התורה ועפר תאכל. ונראה לי ביאור הדברים דבש"ס קאמר בהך דעפר תאכל חד אמר אפילו אוכל כל מאכל אינו טועם בהם רק טעם עפר וחד אמר אף אה אוכל כל מאכל שבעולם לא נתקררה דעתו עד אשר יאכל עפר ונראה לי בטעם מחלקותן דיש לומר שני טעמים בהך קללה שניתן לנחש שיהיה אכילתו עפר. האחד משום שגרם לאדם וחוה לחזור לעפר כמו שאמר לו המקום כי אל עפר תשוב ועל שגרם לבריה כזו שהיה ראוי להיות חי מדבר לעולם להיות עפר. לכך עונשו שגם הוא יהיה עפר בחייו ויהיה אכילתו עפר. וטעם השני שכל המזיקין יש להן הנאה בזה מזיקין את הבריות לכך לא נקראים כ"כ בכלל מזיק כמו שמבואר במדרש שכלם באים אל הנחש ואומרים ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך והיינו כיון שכל מיני מאכל אינן חשובין בעיניו ואין דעתו מתקרר עד שיאכל עפר ולמה יזיק הבריות בלי שום הנאה וע"ז השיב מה יתרון לבעל לשון הרע וכיון שחטא מה שדיבר לה"ר על בוראו לכך נענש שיהיה בכלל מזיק הבריות בלי שום הנאה ואינו דומה לשאר מזיקין שיש להם הנאה ואינן נחשבין בכלל מזיקין. והנה לפי טעם הראשון שגרם לאדם וחוה להיות משתנים לעפר. לכך עונשו שאף אם ירצה לאכול כל מאכל שבעולם להנאת גופו משתנים המה בטעמן לעפר. ולטעם השני למען יחשב למזיק בלי הנאת הגוף אמרינן דאין נפשו חפצה באכילת שאר מאכלים רק באכילת עפר. עוד יש נ"מ דאם קללתו