ישועות יעקב עה"ת קיד

כי האדם צריך לקיים מצות ה' מצד קיום מצות המלך על כל. ואמנם אדם שאינו שמח בקיום המצות וגם נותן הצדקה מצד רחמנות וחסדו עם הבריות זה וזה לא עלתה בידו רק שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו נותן שכר על מצות צדקה אף שאינו שמח בנתינתה וגם נותן מצד רחמנות וזהו כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים שאף שנתינתו מצד רחמיו הקב"ה מתנהג עמו במדת הרחמים או מי שמתחסד עם הבריות מתחסדין עמו מן השמים והנה זה זמן רב אמרתי בדרושים שלי בהא דקאמר הש"ס העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא דבאמת שכר מצוה שמעשיו שלא לשמה מצד הדין אין מקבלין שכר עליו רק מצד החסד הקב"ה משלם גם בעד מצוה שלא לשמה והנה ידוע כי נשמת האדם קודם שניתנה בגוף היא זכה וטהורה ונהנית מזיו השכינה וא"כ הי' נוח לה שלא תינתן בגוף האדם ואמרו בזוה"ק כי מה שנהנית קודם שעשתה מצות ה' היא רק מחסד ה' ומי שאינו ניזון משלו הוא נהמא דכיסופא ולא יכול להסתכל בפני המפרנסו גלל כן היא יורדת למטה לעבודת ה' למען תוכל ליהנות מיגיע כפה בזכות מעשיה וזהו כל העוסק בתורה ובמצות שלא לשמה אף כי מקבל שכר עלי' מצד החסד נוח לו שלא נברא שג"כ הי' נהנה מזיו כבודו בחסדי ה' והנה במה שאמרה תורה שיוציא המעשר בית האוצר בטרם יבואו העניים לקבלו הנה בעת שמוציא המעשרות הוא רק לקיים מצות ה' דהרי בעת ההוא אין העני מוכן לפניו באופן שיכמרו רחמיו על העני ואח"ז בעת שנותן לעני מן הדבר שכבר הפרישו לא ירע לבבו בתתו לו מאחר שכבר הפרישו ואין הדבר עוד ברשותו ובזה כשמקבל שכר מצד הדין הוא מקבלו ואין לו בושת פנים וזהו כוונת המ"ר בשעה שאנו נותנים צדקה לעניים אנו מביטין במעשינו ואף שהקב"ה נותן לנו שכר יש לנו בושת פנים כאוכל נהמא דלאו דיליה ואימתי אנו זכאין בעת שאנו מוציאין המעשרות וכו' והדבר נחמד: פרשת שופטים

ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה. בש"ס אמרו כי המלך שלמה אמר אני ארבה ולא אסור ולבסוף נשיו הטו את לבבו אני ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה ולבסוף ותעל מרכבה ממצרים וגו'. לכאורה יפלא על שלמה אשר בכל דרכיו התנהג עפ"י התורה איך עבר על ד"ת וגם איך עברו ישראל על זה שנאמר כי כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפון וגו' וגם איך יתכן שבעת שנכתבה פרשת המלך דהיינו צווי להעם בני ישראל שישימו מלך עליהם אמרה תורה מצות המוטלים על המלך שלא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים מאי ענין צווי הזה לישראל ולמה לא נצטוה המלך על מצות אלו וכמו שנאמר אח"כ והיה בשבתו על כסא כו' וכתב לו ספר התורה וכו' והיה לו לומר והיה כשבתו על הכסא לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים. (א"ה הנה לבאר הענין לא זכינו בדרוש הזה לבא לסיום הענין וחבל על דאבדין אולם לא מנעתי מלהציג כל הנמצא כתוב בדרוש ההוא ונמצא מרגניתא תותי' ישמע חכם ויוסף לקח לבא עד תכונת כוונת הרב המחבר זלה"ה

ונראה לי ביאור הדברים במה שאמר המלך החכם פלגי מים לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו ולמה לא אמרו כן ביתר העם ואדרבה הברירה חפשי. ואמנם טעם הדבר כי המלך אינו רשאי למחול על כבודו ואף כי שאר בני אדם שבח הוא להם כשמוחלין על