ישועות יעקב עה"ת קיג

ביאור הדבר זה שהוא נחשב כבן הוא דבר יקר מאד והדברים מובנים: פרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. במדרש שמא תאמר לרעתך נתתי לך ברכות וקללות אלא להודיע להן דרך הטובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר. הדבר תמוה. ונלע"ד ביאור הענין דבאמת יש בזה ענין גדול דענין ברכה וקללה הנאמר בקיום המצות הוא שכר גשמי ועונש גשמי וטעם הדבר דבאמת האדם מצד כח חומרי שבו הוא נוטה יותר לעבור על מצות ה' מצד התאוה וכמאמר הקב"ה ואשר הרעותי וכמעט הוא מוכרח. לזה באה הברכה והקללה שהזהירו השם להתיש כח המתאוה ובש"ס יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו והיינו שאם עזר הרי דרך הטוב והרע כאחד אצלו ואלולי כן נוטה יותר לצד הרע והנה אחר שנאמרו ברכות וקללות אפשר לומר שכבר דרך הטוב והרע והטוב כאחד באיזה שירצה יבחר אף בלי עזר הקב"ה ואמנם אחר שנאמר ובחרת בחיים היינו שהקב"ה עוזרו שיבחר בחיים וזהו ביאור לשון המדרש פ' נצבים דה"א מאחר שהקב"ה אומר לו שנתן לפניו החיים והטוב והמות והרע באיזה שירצה יבחר דהיינו שהברירה לפניו לבחור ואינו נוטה עוד אל הרע לכך נאמר ובחרת בחיים דהיינו שהקב"ה מסייע לו שיבחור בחיים ולולי כן מצד היצר אשר בקרבו נוטה הוא אל הרע והנה באמת אין לנו לעבוד את ה' מצד קבלת השכר והעובד ע"מ לקבל פרס הוי כעובד את עצמו ואמנם יש דרך בזה ע"פ מה שביארתי בענין המשפט שהקב"ה שופט את האדם הוא עצמו נשפט בו כמו שנאמר כי הנה באש ה' נשפט דבזמן שהאדם שרוי בצער שכינה אומרת קלני מראשי וכמו כן כשהקב"ה גוזר על האדם חיים וטובות הרבה הוא בעצמו שמח ומעתה על דרך זה יבחר האדם בקיום המצות כדי שיחי' בעוה"ז ויעשה רצון המקום בזה כי מלך שמת באשר יגזור טוב על האדם א"ר זהו בעצמו עבודת ה' וזהו ענין זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים והבן. וזהו שמא תאמר לרעתך נתתי לך ברכות וקללות דהיינו לחלק הרעה שיש מאדם שהוא נוטה בטבעו אל הרעה וע"י הברכות וקללות יתיש כחו לא כן אלא להודיע לך דרך הטובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר דהיינו דרשאי לעשות ע"מ לקבל פרס כמו שנאמר ובחרת בחיים דהיינו שע"י זה שבוחר בחיים ויקיים רצון ה' לאהבה את ה' דהיינו שמצד שאוהב את ה' הוא בוחר בחיים והבן זה

עשר תעשר וגו'. במ"ר פ' תשא אמרו ישראל אפילו בשעה שאנו נותנין צדקה ואנו מביטין במעשינו יש לנו בושת פנים שנאמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים ואימתי אנו באים בזרוע כשאנו מוציאין המעשרות מן הבית עכ"ל המ"ר. והוא תמוה. ונ"ל ביאור הדברים לפי שנאמר נתון תתן ולא ירע לבבך בתתך לו לפי שמדרך הנותן צדקה אינו נותן בלב שמח כי יחסר ממונו ואדם בהול על ממונו ואף שמקיים המצוה בעצמה אמנם רחוק הדבר שיהי' בשמחה וטוב לבב רק כשמקיים המצוה בעצמה יש די כי המצוה בעצמה נחשבים אחד ושמחת המצוה ג"כ נחשב כמצוה לעצמה אמנם יש עוד דרך במצות צדקה כי כשרואה את העני חסר לחם וערום מכל בגד ואין כסות בקרה אין מעצור לרוחו מבלי ליתן להעני מקצת מחסורו ואף אם לא הי' הקב"ה מצווה את עמו על מצות צדקה היו נותנים מצד רחמנות מי אכזר אשר לא יעיר את רחמיו בראותו בצרת אחיו ובאמת זה לא קיים המצוה כתיקנה