ישועות יעקב עה"ת קי

שמסדררים בעצמם כפי ענין הלשון. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל דהיינו לכל ישראל בשוה בבחי' כה ואין חילוק בין בית יעקב לבני ישראל כי דבר משה ככל אשר צוה אותו ובזה לא נאמר כל אשר צוה אותו ה' כי באמת סידור הדברים היה משה מדבר מפי עצמו ככל אשר צוהו ה' לפי הכוונה שצוה ה' והיינו לפי שהם דברי תוכחה וכבר נתן להם התורה וכל מצותיה בד' סדרים הקודמים ושם מרומזים בפשט רמוז דרוש סוד ע"כ כתיב אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וזהו בעבר הירדן הואיל משה באר את התורה הזאת וכמו שאר נביאיו שדברו דברי תוכחה לעם ה' וגם אלו הדברים יש בהם דברי תוכחה. והנה בעת אשר שלח ה' אל פרעה והוא לא הי' מכיר בלשון הקודש והיה צריך משה לדבר אתו כל אשר צוהו ה' בלשון אחר מועתק מן לה"ק. וקודם מתן תורה לא היה ברצון משה לסדר הדברים אשר צוהו ה' בסידור דברים מדעתו וע"כ אמר לא איש דברים אנכי מדעתי רק לומר הדברים כמו ששמע מפי הקב"ה וזהו לא היה אפשר בדברו עם פרעה והבן: פרשת ואתחנן

אעברה נא. במדרש למה היה משה מבקש ליכנס לארץ הלא כבר אמר לו ה' לכן לא תביאו וגו' אלא אמר משה הרבה מצות תלויות בארץ וכו'. ותמהו כלם דלא רישא סיפא דבתחלה אמר דכבר אמר לו ה' לכן לא תביאו ואין הקושיא על הטעם דלמה לו למשה ליכנס לארץ רק כיון שהקב"ה אמר לו לכן לא תביאו וע"ז לא משני. ונראה לי דבאמת מבואר במפרשים דכוונת משה שהוא יביא את ישראל לארצם שאז לא היו יוצאין משם כיון שהוא הביאם לשם. ואמנם במדרש איתא שאמר שיכנס כהדיוט והנה על הא דאמר ה' לכן לא תביאו את הקהל היה מקום לומר דדיבור שיצא מפי הקב"ה לרעה חוזר ואף דגז"ד שיש עמו שבועה מבואר במדרש שמשה רצה להתיר השבועה ולכך אמר אתה החילות שהתרת לך שבועה שנשבעת בעגל ואמנם באמת הרי יגיע ליהושע תועלת בזה כמו שפירשו על מאמר חז"ל לא סיימו קמיה גבי אלדד ומידד וכיון שמגיע טובה ליהושע הוי דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה דאינו חוזר וכ"ש בשבועה דנשבע לטובת חבירו אין מתירין לו. אמנם אם יכנוס כהדיוט א"ש ובזה לשון המדרש מבואר ודו"ק

והנה במדרש אמר הקב"ה שני שבועות נשבעתי לכלות את ישראל ושלא תעבור את הירדן לבטל שניהם אי אפשר אלא או לכלות את ישראל ח"ו או שלא תעבור את הירדן. נלע"ד ביאור הדבר דהנה באמת משה לא חטא רק באיסור עשה ובאמת שמצינו איסור עשה הוא איסור קל ועבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו והיינו דבאמת כשהאדם עובר עבירה הוא פוגם בעולמות עליונים כנודע ובביטול מצות עשה אינו פוגם רק כשעושה מעשה טוב הוא ממשיך על עצמו קדושה דרך משל כשאינו מקיים מצות ציצית לא יתכן שיפגום בעולמות עליונים אבל כשמקיים דהיינו שהוא לובש ציצית בבגד שחייב בציצית ע"י קיום המצוה הוא ממשיך על עצמו קדושה וא"כ אין עונשין על עשה רק בעידן ריתחא ומצינו שאמרו שב ואל תעשה עדיף והיינו היכי שיש לפנינו ספק ביטול מצות עשה וספק עבירה ואמנם כשאין אנו דנין על פעולות האדם רק על ענין עשיית האדם לא כפי פגם בעולמות עליונים ראוי להשגיח על ענין האדם העושה הדבר דאם הוא אדם