ישועות יעקב עה"ת קו

מכלל ראיית בלק שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי וגם ראה ויגר מואב וידוע שהפחד בעת המלחמה דבר מזיק מאד וגם ראה שאמרו לזקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו ובלק שגם הוא מנסיכי מדין היה מלך למואב בעת ההיא וידע כחו של משה בפיו שמשה נתגדל במדין כמו שפרש"י וע"כ שלח לבלעם כמו שפירש"י וזה פשוט

לך ארה לי. ובלעם באומרו לפני ה' בשם בלק אמר לך קבה ופעם שני בשליחות בלק אמר לך קבה לי נראה לי ביאור הדבר דמצינו לעיל בפ' שלח גבי מקלל איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו ונוקב שם ה' מות יומת ופירשו דענין קללה הוא שמקלל וענין נוקב היינו שמחרף שם ה' שהוא יותר קשה מן המקלל והנה בלק שידע כחו של בלעם והיה בדעתו שקללתו עושה פירות ואמנם באמת לא כן הוא רק שהי' יודע שעה שהקב"ה כועס והזכיר מעשה האיש באותו רגע וממילא חל עליו כעסו של השי"ת והנה בלק אמר בתחלה ארה לי דהיינו שתחול קללתו ובלעם שהי' יודע כחו לכוין השעה שהקב"ה כועס אמר לך קבה לי את העם דהיינו שיחרף את מעשיהם בשעה הידוע שהקב"ה יכעוס עליהם ודו"ק

כי ידעתי את אשר תברך וגו'. במדרש אני ידעתי וכל העם אינן יודעין. נלענ"ד ביאור הדבר עד"ז דהנה המפרשים הקשו לפי המבואר כאן דקללת בלעם היתה מתקיימת וברכתו מתקיימת ג"כ היה לו לבקש שיברך אותו. ונלענ"ד דלפי הנראה מדעת הראב"ע לא היה בקללות בלעם ממש וגם בברכתו אלא שהיה יודע במשפט הילוך הכוכבים והיה יודע מי שמזלו גבוה ועומד להתגדל היה מברכו כדי שיסברו שברכתו עשתה פירות וכמו כן מי שקללה מועדת לבא עליו בלא"ה היה מקללו וכסבורים שקללתו עשתה פירות. ואמנם דברי חז"ל הם אמתתים שאמרו שיודע היה בלעם לכוין הרגע שהקב"ה כועס והיה מקלל בעת ההוא וקללתו עשתה פירות באמת ואמנם בברכה באמת לא מצינו טעם הגון ולמה הדיבור אשר יצא מפיו יקום בענין הברכה ובזה לא שייך הטעם המבואר בש"ס ובזה צריכין אנו לדברי הראב"ע שבאמת לא היה בכחו לברך רק מצד הידיעה וראה מי שהוא מעותד לברכה היה מברכו ואמנם הא דהוצרך הש"ס בענין הקללה לומר שבאמת עשתה פירות דבאמת מצינו כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לרעה ה' חוזר בה. וא"כ אין בזה ידיעה גמורה דשמא יחזור הקב"ה מרעה לטובה אבל בברכה אפשר לומר מענין הידיעה והנה לפי דברי הראב"ע צריכין לומר שבלק היה מוטעה בזה דאם לא כן למה ביקש מבלעם הלא אין בקללה ממש. אמנם לפי דברי הש"ס א"ש דבאמת היה בלק יותר קוסם מבלעם והיה יודע שיש בקללה ממש ובברכה אין ממש רק מצד הידיעה ולכך לא היה מבקש שיברך אותו כי אין בברכתו ממש. ולזה קאמר כי ידעתי את אשר חברך מבורך מכבר כלומר שאין ממש בברכתו רק מצד הידיעה שהוא מבורך מכבר. ואת אשר תאור יואר דהיינו שהקללה גורמת שיקלל להבא והברכה על הידיעה מעבר ולכך לא ביקש שיברך אותו וזה אני יודע וכל העם אינן יודעין ודו"ק

אם לקרוא לך באו האנשים וגו'. במדרש אם הקריאה שלך ואתה מקבל שכר עליה לך אתם ונלענ"ד ביאור הדבר דהנה מצינו במקרא לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם וגו' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו' ולא אבה ה' לשמוע והרגישו בזה המפרשים במאמר ולא אבה שהוא מיותר ונ"ל דבאמת קי"ל השוכר עדי שקר פטור מדיני אדם וכו' וכתבו הפוסקים דדוקא שוכר אבל באמר