ישועות יעקב עה"ת קז

פטור אף מד"ש ועיין חוות יאיר הטעם משום דבאמת קי"ל דאין שליח לדבר עבירה רק דבשוכר לא שייך לומר דברי הרב דבודאי ישמע לו בשביל השכירות ולזה דייק ואשר שכר עליך את בלעם דאל"כ לא היה מהראוי שחייב דדברי הרב וכו' אבל מחמת השכירות חייב. ואמנם באמת אף היכי דשייך לומר אין שליח לד"ע מ"מ חייב בדיני שמים דלא גרע מגרמא בנזקין דחייב בדיני שמים ואמנם באמת היכי דלא אהני מעשיו והיכא דשייך לומר אין שלד"ע פטור אף מד"ש ולכך צריך הטעם דאשר שכר וע"ז קאמר ולא אבה ה' וגו'. ובזה אתי שפיר דבתחלה לא רצה הקב"ה שילך עמהם דה' לא רצה שיקללם ואם לא ישמע בלעם לדברי בלק מה תועלת יש בזה שהרי מואב לא יענשו אף בד"ש כיון דלא נעשה רצונם ואח"ז שהבטיח לו בלק בשכירות וא"כ יתחייב מואב דלא שייך לומר סברתי שלא ישמע דהרי ע"ז הבטיח לו שכירות לכך אמר לו ה' אם לקרוא לך אם אתה מקבל שכר לך אתם וא"ש וא"צ לכפול הדברים ודו"ק

מה טובו אהליך יעקב. בש"ס מתוך ברכתו של אותו רשע ניכר מה שהיה בלבו לקללם ביקש שלא יהיה להם בתי כנסיות אמר מה טובו אהליך יעקב ביקש שלא תשרה שכינה על ישראל אמר משכנותיך ישראל לכאורה לא ידענו מאין הרגלים שהיה בלבו לקלל באופן זה ונהפך לענין אחר. ונראה לי שמתוך סדר הברכות ניכר מה שהיה בלבו דהנה ידוע תועלת בית הכנסת דכל בי עשרה שכינה שורה וכתבו המפרשים וגם האלהי מוהר"י לוריא האריך בדבר דבאמת ביקש משה שתשרה שכינה על ישראל וזה מאמר ונפלינו אני ועמך דהשראת שכינה בישראל עם סגלתו וזה מחסד הבורא ואמנם לזה שיהיו ראוי להשרות שכינה צריך שיהיו בו כל המדות ואך כשנתקבצו יחד עשרה בינונים יש ביניהם בצירוף מדות צדיק גמור ועי"ז גם על אנשים בינונים המכונים בשם יעקב תשרה השכינה שבצירוף הכנסיה הזאת יהיה מדות אדם אחד גדול המכונה בשם ישראל והנה בהברכה שבירך בלעם היה מהראוי שיאמר תחלה משכנותיך ישראל שתשרה השכינה על האיש אשר הוא במדרגת ישראל ואח"כ על הבתי כנסיות שתשרה השכינה גם על הבינונים ע"י הצירוף והוא הפך הדבר ורק לפי שבאמת היה בלבו לקללם. ובענין הקללה לפי טבע הלשון מהראוי להתחיל שלא תהיה להם בתי כנסיות ואח"כ לקלל שאף על הצדיק הגמור לא תחול השפע האלקי וזה שאמר מתוך ברכותיו של אותו רשע ניכר שהיה בלבו לקללם והבן זה: פרשת פנחס

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. במ"ר הובא ברש"י בדין הוא שיטול שכרו. רבים נלאו לפרש מה לשון אומרת בדין הוא שיטול שכרו ונ"ל ביאור הדבר ע"ד זה דבאמת אחז"ל אע"פ שיש לתלות לצדיקי' במעשיה' הטובי' אינם מבקשים רק מתנת חנם והטעם משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והנה כבר כתבתי כמה פעמים הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום שמא יחטא האדם אח"כ ונמצא שנטל שכר שלא כראוי וגם יש חילול השם בדבר שיאמרו ראוי זה שקיבל שכר בעד מעשיו הטובים והנה בעון אשר עשה צדקותיו לא יזכרו ואמנם במי שמזכה רבים אשר אין חטא בא על ידו בזה אין חשש שמא יחטא האדם זה נותן לו הקב"ה בשכר מעשיו הטובים וזהו פנחס בן אלעזר השיב חמתי ולא כליתי את בני ישראל לכן בדין הוא שיטול שכרו בזכות מעשיו והנה עוד טעם אחר אמרו שהקב"ה