ישועות יעקב עה"ת קג

מתן תורתינו שכל דבר שכאשר יהיה בשכל האנושי להתיר או לאסור לטמא או לטהר כן יקום אף שלא יכוין להלכה וזה שנחלקו אי כפי שכל האנושי כהה טהור ואז אף אם אין האמת כן כבר ניתנה התורה לדון כפי שכל האנושי והאריך בזה. וע"כ נקראת תוה"ק שבוית מרום שהיא מחוייבת לשאת כל אשר יגמור שכל האנושי והיינו כשהאדם עמל בתורה כראוי וכפי שכלו נגזר היפך האמת אז התורה נושאת מה שהיא גוזר ע"פ שכל האנושי וזהו סוד עלית למרום שבית שבי עיין בר"ן באריכות וע"ז מרמז הארון נושא את נושאיו דהיינו שהארון שהוא תורה צריכין הת"ח לשאת אותו וגם הוא צריך לשאת מה שבני אדם גוזרין ע"פ שכל האנושי. והנה שלמה בחכמתו אמר התעיף עיניך בו ואיננו דקדק לשון ואיננו ולא קאמר ושכחת וכדומה אלא שבא לומר שאם לא יהיה עמל בתורה כראוי איננו כי כשלא יחדש הדבר ממילא איננו כי גוף החכמה נאבדה וז"נ מאד. והנה דוד המלך ע"ה שהיה קורא לדברי התורה זמירות היינו כמ"ש הרב אבן יחייא שהיא קל ללמדו כמו זמר שנכנס בלב האדם בקל וע"כ כיון שהתורה מקובלת והחכם יודע מה שלפניו הרי בקל ישוב וא"כ אין בזה שום ענין התחדשות מאת החכם רק שיודע מה שכתוב בה וזה סותר מאמר התעיף עיניך בו ואיננו וע"כ אין הארון נושא את נושאיו וא"א לשאת בכתף וזה נכון מאד

רב לכם וגו' כי כל העדה כלם קדושים ביאור הדבר נ"ל דבאמת יש כת התושבין כי כל עניני התורה והמצות הוא רק למען דעת ה' ולחוזק האמונה בלב האדם ואינן עושין עיקר המעשה רק האמונה בלב ומחשבת האדם והאמת כי אין הדבר כן כי במחשבה לבד לא תכון נפש האדם רק ע"י פעולות המעשה נזכה להבין סודות ורמזי התורה והמצות לקבוע האמונה בלב וע"י המחשבה לבד לא תכון הנחש. והנה קרח אף שפקח גדול הי' טעה בזה בחושבו כי העיקר היא המחשבה ואמונת ה' ועל קיום המצות בפועל ובמעשה לא שם לבו ואם מאת ה' יצאו הדברים או משה מעצמו הוסיף הדבר מדעתו לקיום המעשים למען יתחזק האמונה אבל לא מאת ה' היתה זאת. והביאו לזה הטעות מה שלא שמעו מפי ה' רק אנכי ולא יהיה ולזה אמר רב לכם ומבואר במדרש הרבה העמסתם עלינו והיינו כי בלעדי רבוי המעשים שהעמיסו עליהם כל העדה קדושים ובתוכם ה' היינו מה שבמחשבתם נקבע האמונה וא"צ למעשה המצות כל כך. ולכך לבסוף אמר להם משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה לומר דקיום המעשה הוא ג"כ בצווי מאת ה' ובזה ביארתי מאמר ה' בפ' וילך ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלקים אחרים. ונראה ביאור הדבר דהמפרשים מקשים הלא אין ווידוי גדולה מזו. ונראה ביאור הדבר דבאמת אין אדם עובד עבודה ע"ז בפעם א' ובתחלה הוא מזלזל במצות דרבנן ושותה יין נסך ובועל בת נכר ואח"ז הוא כופר בעיקר וכמבואר במדרש אנא חטא העם הזה חטאה גדולה בתחלה חטא ולבסוף חטאה גדולה. והנה הי' מהראוי כשישובו אל ה' ישובו על המעשים רעים שעשו שהגיעו לאותם לפנות אל אלקים אחרים והם לא יחשבו כן רק שהרעה הגיע להם על אשר עזבו את ה' ונעתיק מחחשבתם ובאמת לא הבינו שפעולות הרעות שעשו במעשה גורם להם לשכוח ה' במחשבה. וזהו ביאור ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי וגו' והבן זה: