ישועות יעקב עה"ת קא

לעלות לארץ ישראל וגם חטא המרגלים עצמן לא נודע מה קול הרעש הזה כיון שמשה שלחם ואמר מה העם היושב עליה החזק הוא וכו' ולמה צוה משה אותם כן מאחר שידע כי העם היושב בה גבורי חיל המה. ונראה בזה דבאמת יש שני עניני התנהגות בעולם. האחד מה שהקב"ה מתנהג קצת עפ"י הטבע ועפ"י הטבע מושיע לאחד יותר מלחבירו לפי זכות המעשה ע"ז נאמר וברכתיך בכל אשר תעשה שהאדם הוא העושה והקב"ה עוזר לו וזה נקרא נס נסתר. ויש שהקב"ה עוזר לו באופן שהכל יודעין כי ה' פעל כל זאת כאמור ירדף אחד אלף ושנים ינוסו רבבה כי עפ"י שכל האנושי הדבר בלתי אפשרי וה' עושה נסים ונפלאות. וזהו הנהגות הימין כמש"ה ימין ה' עושה חיל. והנה משה רבינו רצונו שתהיה ביאת ישראל לארץ כענין בהנהגת הימין חוץ לדרך הטבע והיה רצונו שיהיה בטחונם חזק ואמיץ כי זרועם לא יושיעו למו רק הקב"ה בעצמו וכבודו גלל כן שלח מרגלים שיודיע להם כי עז העם מאד והערים בצורות באופן שעפ"י הטבע אין ביד החגב ללחום עם הענק והקב"ה בכבודו ובעצמו ילך לפניהם ובבחינה זו המה יירשו ארץ. והנה העם בני ישראל אף כי היו יודעים שהשי"ת משגיח עליהם חשבו כי המה אינן בגדר זה שהקב"ה יעשה עמהם נסים למעלה מן הטבע רק שהקב"ה יעזור אותם נגד שאר אומות כי לפעמים גם בשאר מלחמות יפלו רבים ביד מעטים אבל אינן כדאין לעשות עמהם נסים גדולים כי מי יעמוד לפני בני ענק. וע"כ אמרו המרגלים כי עז העם היושב עליה החזק הוא הרפה כי לשון מאד לא יתכן לומר לפני השם כי היפלא מה' דבר והבן

ה' ארך אפים. ידוע מאמר חז"ל שמשה עלה לרקיע וראה הקב"ה כותב ארך אפים ושאל למאן אמר הקב"ה לצדיקים ורשעים. אמר משה לצדיקים ניחא ורשעים יאבדו. הדבר תמוה משה רבינו אוהב ישראל היה ולא חפץ במות רשע, ואמרתי לפרש מאמר המקרא מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. וביאור הדבר דבאמת מצינו מי שהוא נוח לכעוס נוח לרצות ג"כ ומי שקשה לכעוס קשה לרצות. והטעם דמי שעובר על פשע חברו אחת ושתים לבסוף כעסו גדול מאד כי נקבצו באו אצלו יחד הכעס מכל הפשעים שעשה חבירו נגדו אבל איש אשר אין מעצור לרוחו לכעוס על כל דבר הוא נוח לרצות ובזה מבואר מי אל כמוך נושא עון וכו' פי' אף שפעם ראשונה ושניה מוחל ומעביר החטא והיה מהראוי שבעת אשר יכעוס יהיה כעסו כעס עולם חלילה. אמנם באמת לא כן הוא אלא שלא החזיק לעד אפו. ואמנם היינו בעבירות שאינן חמורות כל כך אבל בעבירות חמורות כשהקב"ה רואה שאם יעבור ע"ז פעם ראשונה ושניה חלילה כשיצטרפו יחד יהיה כעם עולם לזה מקרב המשפט מאד והוא בעצמו עד ממהר ואז אף שנצטרפו באו יחד יש תקנה לו. ועפ"ז יובן ש"ס דחגיגה ר"י כד הוי מטא להאי קרא בכי וקרבתי עליכם למשפט והייתי עד ממהר וכו' עבד שרבו מקרב לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו ולכאורה כמו זר נחשב שהקב"ה ימהר למשפט צאן מרעיתו הלא חפץ חסד הוא ועפ"י הנ"ל אתי שפיר והנה משרע"ה חשב שאם יהיה ארך אפים לרשעים ואז כשיצטרפו יחד יהיה מעוות לא יוכל לתקון ולזה קאמר ורשעים יאבדו פי' אם יהיה ארך אפים לרשעים יאבדו חלילה ואמנם הקב"ה השיב לו כן הוא ואף אם יאריך אפו לרשעים מ"מ לא החזיק לעד אפו. ובזה מיושב קושיות מהרש"א, שם שהקשה מעגל דאמר משה ארך אפים, דבאמת בעגל קאמר הש"ס לא היו ראוי לאותו