ישועות יעקב צד

והנה מ"ש מעלתו ע"ד הפאס דחשיב כלים דלא מושלי אינשי כן כתבתי בספרי ישועות יעקב ושם ביארתי דדעת הריטב"א דלדידן דסימנים דרבנן אף בטב"ע דמועיל או בעדים מ"מ חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן נדחה מדברי רוב הפוסקים ומה שנאמר בגב"ע שאמר העד ר' אברהם שמדומה לו ששם החולה הי' וואלף ואח"ז חזר בו ששמו אברהם אין זה עדות כלל כיון שאינו מועיל להתיר הוי כמו פטימי מילי ומה שאינו שייך לגוף העדות לא מיקרי מעיד ויש לי בזה אריכות דברים ועיקר מה שאני סומך עליו מה שהעיד הרופא ושאר דבריו כ"ז ראיתי לפום רהיטא במכתבו ואי"ה עוד חזון למועד אבוא באריכות על שאר דבריו שנאמרו במכתבו:

סימן טו. לק' טארניפאל לכבוד הרב מו"ה יואל דייטש מורה הוראה דשם. מכתבו קבלתי והנה כבר כתבתי במכתבי הקודם מחלוקת הקדמונים בעדות ידיעה בלי ראי' אי מהני בקידושין וכעת אוסיף שנית ידי ואען ואומר כי מ"ש הב"ש כיון דעדי נשים כד"מ דמי מכשירין אף בידיעה בלי ראי' כמו בד"מ ולדעתי יש בזה מקום עיון דלכאורה קשה בהא דקיי"ל עדי נשים אינן צריכין דרו"ח משום כיון דאיכא כתובה למישקל ולמיפק כד"מ דמי' תינח נשואה דיש לה כתובה ארוסה מאי איכא למימר דאין לה כתובה ואף דבשאר עדי נשים אמרי' לא פלוג בין ארוסה לנשואה אבל בעדי קידושין דלא שייך רק בארוסה למה יחשב כד"מ ואמנם נראה לי דהדבר תלוי במה שכתבתי מחלוקת הפוסקים בענין חופה ואח"כ קידושין אי מהני הקידושין שאחר החופה להיות החופה גומרת למפרע כיון שבאו הקידושין אח"כ הוי כמו חופה אחר הקידושין וא"כ משכחת שע"י הקידושין תהי' נשואה ויש לה כתובה וכדיני ממונות דמיא ואמנם כבר כתבתי בס' ישועות יעקב דלדינא נראה לי עיקר דאם כנסה לחופה ואח"כ קידשה בכסף דאינה רק ארוסה ואמנם בכנסה לחופה ואח"כ בא עלי' חשובה כנשואה כמו דמבואר בדברי הרמב"ן בהך דנ"מ לכ"ג שקידש אשה בביאה עיין במשל"מ שם פ"י מה"א וכתבתי הטעם דחופה וביאה המה ענינים אחדים וחופה קרובה לביאה אבל חופה וכסף המה ענינים נפרדים עייש"ה בס' ישועות יעקב וכעת ראיתי בשאר ספרי מחברים כתבו כן וכיון דחופה ואח"כ קידושי כסף אין עושים אותה כנשואה גמורה אין כאן דיני ממונות ולא משכחת ד"מ בקידושין וע"כ כיון דד"נ שייך בהן וד"מ ל"ש בהן לא מהני עדות ידיעה בלי ראי'. ובזה נתיישב מה שהקשה המרדכי מהך דהן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה דגבי קידושי ביאה דמשכחת שע"י הביאה תהי' נשואה דאם קידשה בביאה אחר שכבר עשה והכניסה לחופה מהני הקידושין שאח"כ להיות נשואה ויש לה כתובה והוי כד"מ דמהני עדות ידיעה בלי ראי' וזה דרך נחמד:

והנה בגוף דין זה דעדות בלי ראי' כתב מעלת החכם השואל דבשניהם מודים מהני וכמ"ש מהר"ש אידלש בחידושי ב"ק דאף דקיי"ל דגמל האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג לא אמרי' בידוע שזה הרגו מ"מ אם הוא מודה שהגמל שלו הרגו אינו פטור מטעם מודה בקנס דמאחר שאינו מכחישו בבירור מהני עדות האומדנא ואנו מחייבין אותו מכח עדות שאמרו שרדף אחריו ולא מטעם הודאת הבעל דבר וגלל כן אף בקנס מהני ומזה הוליד מעלת השואל דגם בקידושין דבהודאת הבע"ד מהני עדות העדים אף מכח אומדנות והוכחות (חסר הסיום):

סימן טז. לחכם אחד בדין מי ששלח שליח לקדש אחת מנשים שאסורין לקדש אי תפסי קידושין או נימא כיון דקעבר עבירה בקידושין האלו ואנן קיי"ל דאין שליח לד"ע בטל מעשה השליחות וכמ"ש התוס' במס' ב"מ בד"ה כהן שאמר לישראל דאם אין שליח לד"ע לא תפסי קידושין ומעלת החכם השואל האריך בזה ואני אבוא על סדר דבריו. מעכת"ה האריך בזה אי שייך בשוגג אין שליח לד"ע הנה התוס' במס' קידושין הקשו במעילה דאינו שייך רק בשוגג איך שייך בזה לומר אין שליח לד"ע ותירצו דבנזכר שליח דקיי"ל דחייב המשלח ושם הי' השליח מזיד ושייך אין שליח לד"ע ולכאורה קשה הוא גופא מנ"ל דאם הי' השליח מזיד לא נימא אין שליח לד"ע ואי משום דילפינן חטא חטא מתרומה מנ"ל דאף במזיד נימא דקרא איירי באמת באם הי' השליח שוגג:

והנה מעלת החכם השואל הביא דברי המשל"מ שהביא ראי' דאין השליחות בטל מש"ס דכתובות (דף ע') אהך מתני' דהמדיר אשתו מליהנות לו דתנינן יעמוד פרנס ופרנס לאו שליחותי' קעביד ומה קושיא הא אין שליח לד"ע ואני בחי' כתבתי להיפך דמכאן ראי' דהשליחות בטל ועמוד והתבונן בזה ותחילה אומר אני שאין כאן ראי' דמהני שליחות בדבר עבירה דהפוסקים הביאו ראי' דבאומר כל הזן אינו מפסיד פטור מלשלם למי שעמד וזנה דאי נימא דחייב לשלם אסור במודר הנאה והטעם דפטור מלשלם הוא דדוקא באם חבירו מהנה לו בשליחותו חייב לשלם אבל היכי דלאו שלוחו הוא אינו חייב לשלם לו עיין בטו"ז סי' רכ"א והיינו לפי המסקנא דאיירי באומר כל הזן אינו מפסיד אבל לפי הס"ד שפיר קאמר ופרנס לאו שליחותי' קעביד וא"כ מחויב לשלם וע"ז לא שייך לומר אין שליח לד"ע דלענין חיוב תשלומין ל"ש סברת אין שליח לד"ע כמו שכתבו בענין רבית ע"י שליח וא"ש. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשיתי בחידושי בהא דקאמר הש"ס וכה"ג לאו שלוחו הוא והא תניא המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל וכו' הא כל הזן אינו מפסיד והקשיתי בחידושי קושי' נפלאה דלעיל קאמר הש"ס כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ומשני דאיירי באומר צאי ומספקת לדברים גדולים ואין מספקת