ישועות יעקב סט

דתנא דבי ר"י ורבנן בהך דעשה דוחה ל"ת אתי' דלא כריש לקיש דסובר דהיכי דאפשר לקיים שניהם לא דחי אלא דסובר דעשה דוחה ל"ת אף באפשר לקיים שניהם דצמר ופשתים ג"כ אפשר לקיים שניהם והרשב"א בחידושיו אף שהוא כתב דזה לא חשיב אפשר לקיים שניהם סיים בדבר אמנם מורי כתב דהך סוגי' דלא כר"ל וסוברת דאף באפשר לקיים שניהם דחי עשה לל"ת וא"כ א"ש דאף במצורע ונזיר דאפשר למיתשל עלה מ"מ דחי עשה דמצורע לל"ת דנזיר ואמנם רבינו הגדול במכוון שינה לשון הברייתא דאנן פסקינן כר"ל דהיכי דאפשר לק"ש ל"ד עשה לל"ת לכך נקיט רבינו נזיר שנצטרע דאז א"א לשאול דאין לו פתח חרטה ולא אפשר לקיים שניהם:

סימן לא. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי מופלג בתורה חכם וסופר המפורסם כשית מו"ה יצחק שמשון נ"י אבד"ק זאלקווא. שאלתו שאלת חכם הגיע לידי יום ה' העבר ע"ד בכור שנולד ביום ה' ח' תמוז שעה ב' אחר חצות לילה וחל יום הפדיון ביום ש"ק ט' באב ופדאו אותו בעש"ק ח' אב בשעה ב' אחר חצות היום אי צריך לפדותו שנית אח"כ בלי ברכה ובעת פדיון הראשון בעש"ק פדאוהו סתם בלי שום תנאי:

תשובה בש"ס בכורות (דף מ"ט) פליגי רב ושמואל בנפדה תוך שלשים אי מהני וקאמר הש"ס היכי דאמר מעכשיו פשיטא דלא מהני והיכי שאמר לאחר למ"ד יום ואיתנייהו למעות בעין פשיטא דמהני כי פליגי בנתאכלו המעות וקאמר הש"ס דלא דמי לקידושין דאף כשנתאכלו המעות צריכה גט משום דשם ראוי' להתקדש תיכף אבל הכא לא חזי' לפדותו בתוך שלשים והנה הלכה כמאן נחלקו הפוסקים ותלוי בגירסת הש"ס דיש גורסין ואע"ג דבעלמא הלכה כרב באיסורי הכא הלכה כשמואל ויש שאינן גורסין וממילא הלכה כרב ולכאורה נראה לי דבאמת היכי דהשתא לא חזי איך יחול על לאחר זמן כמו דקאמר הש"ס מי איכא מידי דאילו השתא לא חייל וכו' אלא דרב לטעמי' דסובר אדם מקנה דשלב"ל ואף דלא חזי השתא חייל על לאחר זמן ולכך אף בזה חל הפדיון על לאחר זמן ואנו דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל קיי"ל כשמואל דאין בנו פדוי ובזה הי' נראה מה דקשה בש"ס דב"מ פרק השואל בסופו בעי מיני' מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא קבלתי מהו וקאמר אי בתוך זמנו תנינא גבי בכור מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה ומה ראי' דילמא לכך בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה דיש חשש עוד שמא נתאכלו המעות בנתים ובס"ס מוציאין ממון בפרט שהיורשים אינם יודעים וגם דילמא לכך אמרינן דבודאי לא פדה תוך שלשים יום דחושש שמא יתאכלו המעות עד שלשים ואז אין בנו פדוי ואמנם הדבר נכון כיון דשם מר' ינאי בעי ור' ינאי ס"ל במס' יבמות (דף צ"ג) דאדם מקנה דשלב"ל כמו דקאמר הש"ס שם רב כר"י וא"כ לדידי' שפיר הוכיח הש"ס דלכך בחזקת שלא נפדה מחמת דאמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו דאי משום חשש שמא נתאכלו המעות הרי לר"י אף אם נתאכלו המעות מהני הפדיון. ובזה מיושב קו' התוס' שם לאביי ורבא דסברי אדם פורע תוך זמנו איך מפרשי למתני' דמת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה ובזה א"ש דהם סברו דאם נתאכלו המעות אין בנו פדוי וכפסק הלכה דאין אדם מקנה דשלב"ל ולכך אין בנו פדוי דיש לנו שני ספיקות שמא לא נפדה ושמא נתאכלו המעות ביד הכהן אבל אחר שלשים אמרינן דבודאי פדה אותו כעת ואף' אי נימא דלא חיישי' לשמא נתאכלו המעות עכ"פ אין דרך לפדותו בתוך שלשים דחושש האב שמא יתאכלו המעות ביד הכהן וזה ברור מאד בישוב קושי' התוס':

והנה בחידושי כתבתי דאף למאן דסובר בנתאכלו המעות מהני הפדיון אבל בנותן מעות לכהן ביום שלשים ואנו קיי"ל דביום שלשים לא מהני ואמנם ר"ע סובר דאם כבר בא ליד כהן אף שמת הבן ביום שלשים א"צ להחזיר דשמא כבר חייב דמספקא לי' אי ביום שלשים חל הפדיון או ביום שלשים ואחד ומעתה אפשר לומר דכיון דאף בקידושין כתב הר"ן דעיקר הטעם דמקודשת לאחר שלשים יום בנתאכלו המעות משום דכיון דצריך להחזיר הכסף ובההוא הנאה מקדשה וה"ה בזה בההוא הנאה בנו פדוי אבל במוסר המעות ביום שלשים דאינו צריך להחזיר וכיון דחיישי' שמא אין בנו פדוי אף לאחר שלשים אינו פדוי כיון דא"צ להחזיר המעות ובזה אמינא הא דנקיט במתני' מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה ולמה לא נקיט רבותא טפי במת האב ביום שלשים אין בנו פדוי וראיתי בס' ש"ת שנתקשה בזה. ובזה א"ש דהו"א דביום שלשים כיון דאם נתאכלו המעות אין בנו פדוי לכך אינו נותן לו ביום הזה דחושש שמא יתאכלו המעות וגם יש חשש שמא נתאכלו המעות באמת לכן נקיט הש"ס רבותא דאפילו בתוך שלשים יום דאז מהני הפדיון לאחר שלשים יום אף בנתאכלו המעות מ"מ אמרינן כיון דתוך זמנו הוא בחזקת שלא נפדה ודו"ק היטב:

אמנם לכאורה קשה מה מייתי ראי' מהך דבכור דאמרי' אין אדם פורע תוך זמנו דשם כשמת אביהם והיורשים אינן יודעין מאומה פשיטא דלא טענינן עבורם שנפרע תוך הזמן אבל מאין רגלים כשטוען טענת ברי שפרע בתוך הזמן שאינו נאמן. ונראה דבאמת במכירי כהונה שידוע שאינו נותן מתנותיו לכהן אחר רק לזה בזה חשוב טענת הכהן טענה ברורה וטענת היורשים שמא אבל בסתם כהן גם טענת הכהן אינה ברורה דשמא נתן האב הפדיון לכהן אחר והנה לחוש שמא נתאכלו המעות ביד הכהן באמת ז"א דכיון דהכהן אסור להשתמש במעות עד יום ל"א אחזוקי אינשי בגזלנא לא מחזקינן ואמנם כבר כתבו התוס' דדוקא באדם פרטי שאנו יודעין מי הוא מחזקינן אותו בחזקת כשרות אבל כשאין אנו יודעין לאיזה כהן ניתן שפיר נוכל לומר דאף שנתן לכהן שמא נתאכלו המעות