ישועות יעקב סח

אתי שפיר דהרי אף במצורע עצמו דחשוב עשה שלו דהרי גדול השלום גילתה תורה שאין עשה דמצורע דוחה ל"ת ועשה דשילוח הקן דכתיב שלח תשלח אפי' לטהרת מצורע והיינו דאף דגדול השלום לא מהני לדחות לאו דשילוח הקן לפי שהוא עשה ול"ת וא"כ שפיר הקשה הש"ס הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ניגמור מהכא דדחי עכ"פ במקום דשייך סברת גדול השלום וא"כ יוקשה מצורע גופא דאינו דוחה עשה ול"ת דשילוח הקן [ולפי ההו"א דלא ידע מעשה דנזיר ובעי ליגמר מראשו דנזיר פשיטא דלק"מ דיכול לגלח ע"י קטן או עכו"ם ויהי' מותר באשתו] והנה בהא דמשני הש"ס שאני נזיר דאפשר בשאלה זה לי ימים הי' קשה לי מהא דמבואר בירושלמי שבועות הביאו הרי"ף והרא"ש במס' פסחים בנשבע שלא יאכל מצה סתם אסור לאכול מצה בלילי פסח והקשו הקדמונים ניתי עשה דאכילת מצה ונידחי ל"ת דשבועה ותי' דבשבועה איכא עשה ול"ת לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ועדיין קשה דהרי שבועה אפשר בשאלה ודומה לנזיר דעשה דמצורע דוחה עשה ול"ת שבו וגמרי' מקרא דראשו והיא תימא גדולה שוב ראיתי בהגהת ספר החינוך שהוגהו ע"י בעל משנה למלך שהקשה קושי' זו והניח בצ"ע:

ואמנם הך דנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות ילפינן דאיש כי ידור נדר לה' דאפי' בדבר מצוה חייל נדרו וקשה ע"ז ניתי עשה דמצוה ונידחי ל"ת א"ו דגלי קרא דלא דחי ואף דאיתא בשאלה ואמנם לפ"ז יוקשה קראי אהדדי אמנם הדבר נכון מאד לפמ"ש דבאמת עשה דמצורע חשובה ביותר משום דגדול השלום אלא דהש"ס הקשה מצורע על מצורע דאינו דוחה עשה דמצורע לעשה דשילוח הקן וע"ז קאמר דשאני עשה דנזיר מעשה דשילוח הקן שכן ישנו בשאלה ולכך דחי לה עשה דמצורע משום דגדול השלום אבל עשה דאכילת מצה או עשה דסוכה אינו דוחה לעשה ול"ת דשבועה אף דעשה ול"ת דשבועה איתא בשאלה דמצורע שאני דגדול השלום ואמנם לפ"ז צריך לומר דהך סוגי' דמשני משום דנזיר איתא בשאלה דוחה עשה דמצורע לעשה ול"ת שבו היינו למ"ד מצורע מוחלט אסור בתשמיש ושייך לומר גדול השלום אבל למה דקיי"ל דמוחלט מותר בתשמיש ולא שייך לומר גדול השלום והוי כמו עשה דעלמא וחזי' דגלי קרא דנדרים חלין על דבר מצוה כגון אכילת מצה וישיבת סוכה ולא דחי עשה דמצה וסוכה לעשה ול"ת דשבועה אף דשבועה איתא בשאלה וא"כ קשה איך דוחה עשה דמצורע לעשה ול"ת דנזיר ונראה לי דמזה הטעם כתב רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' נזירות הטעם דעשה דמצורע דוחה לל"ת ועשה דנזיר משום דימי חלוטו אינו עולה לימי נזרו א"כ בלא"ה אין כאן קיום מצות עשה דקדוש יהי' ולא נשאר רק ל"ת דתער לא יעבור על ראשו ואתי עשה דמצורע ודחי ל"ת וכתב ע"ז הראב"ד אני שונה בש"ס דיבמות הטעם דנדחה עשה ול"ת דנזיר משום דאיתא בשאלה ולפמ"ש דברי הרמב"ם נכונים ומוכרחים מאוד דלדידי' דקיי"ל מצורע מוחלט מותר באשתו א"כ אין כח עשה דמצורע לדחות עשה ולא תעשה אף כשיש לו היתר על ידי שאלה:

ובזה נלפע"ד ליישב מה שהקשיתי זה זמן רב על שיטת רבינו שכתב דלכך דוחה מצות עשה ול"ת דנזיר לפי שימי חלוטו אינו עולה למנין ימי נזרו דהרי רבינו פסק לקמן בה' טומאת צרעת דגילוח הנתק שהצריכה תורה לגלח הנתק אף בנזיר מצורע שייך ובזה שפיר קשה למה נדחה עשה ול"ת דנזיר מפני תגלחת הנתק ובזה ל"ש מ"ש הרמב"ם דבלא"ה ליכא עשה דקדוש יהי' לפי שימי חלוטו אינו עולה לו לימי נזרו דהרי גילוח הנתק הוא בימי ספרו וימי ספרו עולין לימי נזרו והיא קושיא גדולה ואחר שכתבתי זה מצאתי קו' זו בס' משנה למלך ונלאה הרב להמציא מזור לקושי' זו ובזה אתי שפיר דבימי ספרו והסגרו דאסור בתשמיש המטה ואם לא יגלח את הנתק לא יגיע לכלל טהרה ולכלל מוחלט עד אשר יעברו ימי נזרו וא"כ עשה דגילוח הנתק היא עשה חשובה דשייך לומר בזה גדול השלום פשיטא דדוחה עשה ול"ת דנזיר דאיתא בשאלה כמבואר בש"ס דיבמות ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד:

והנה הייתי רגיל לפרש הא דקאמר הש"ס מצורע ונזיר דמשמע שהי' מצורע וקבל עליו נזירות בימי צרעתו והטעם דלכאורה קשה למה ידחה עשה ל"ת דגילוח נזיר הא אפשר לקיים שניהם שישאל על נזירתו ולא יעבור בל"ת דגילוח נזירות ואמנם ז"א דהרי בשאלה צריך להיות פתח או חרטה דמעיקרא וכיון שכעת אין לו פתח לומר אילו הייתי יודע וכו' לכך לא חשיב אפשר לקיים שניהם ומ"מ מידי דאיתא בשאלה חשיב כיון שאם מצא פתח יכול לשאול על הנזירות ואמנם בנזיר שנצטרע אח"כ זה עצמו חשיב פתח לבטל הנזירות שאם הי' יודע שיהי' מצורע ויהי' מצוה לגלח את שערו לא הי' מקבל נזירות ועי' בש"ע יו"ד סי' שכ"ג בחלה שנתערבה שזה עצמו הוי פתח לכך נקיט הש"ס מצורע ונזיר דכיון שהי' כבר מצורע וקבל עליו נזירות וא"כ אין לו פתח שהרי כבר הי' מצורע ומ"מ נזר ואמנם רבינו הגדול כתב מי שהי' נזיר ונצטרע וקשה הא יש לו פתח לשאול על נזירתו וכמו בחלה שנתערבה דזה עצמו חשיב פתח ואמנם אחר העיון זה לא חשיב פתח דהוי נולד ואין פותחין בנולד בפרט במילתא דלא שכיח כמבואר בש"ס דנדרים דמיתה חשיב נולד ולשיטת רש"י אף עניות חשיב נולד. ומעתה אם בעת הנזירות לא הי' מצורע ואח"ז נצטרע חשיב נולד ומעתה אני אומר להיפוך אם בעת שהי' מצורע לא נתרפא עדיין באופן שיהי' צריך להתגלח ומ"מ לא חשיב מילתא דלא שכיחא שיתרפא מצרעת א"כ יכול לשאול על נזירתו ויאמר אילו הייתי יודע שאהי' מוכרח לגלח תגלחת מצוה לא הייתי מקבל עלי נזירות הרי זה חשיב פתח גמור וא"כ כיון דאפשר בשאלה חשיב אפשר לקיים שניהם אבל בנזיר קודם שנעשה מצורע אין זה חשיב פתח דקיי"ל אין פותחין בנולד ואמנם לפ"ז קשה במאי דקאמר הש"ס דמצורע ונזיר מותר לגלח ראשו משום דאתי עשה ודחי ל"ת הא אפשר לקיים שניהם ואמנם ראיתי ברמב"ן בחי' יבמות שכתב דהך סוגי'