ישועות יעקב ע

ביד הכהן כיון שאין אנו יודעין מי הוא הכהן לומר דנוקי לי' בחזקת כשרות שלא אכל המעות עד יום ל"א והדבר ברור. ובזה א"ש הכל דלק"מ לאביי ורבא דהם ס"ל דאף בנתאכלו המעות מ"מ מהני הפדיון וא"כ נוכל לומר דאיירי בא"י מי הוא הכהן ואי דא"כ אף אחר שלשים ניחוש שמא נתאכלו המעות ובצירוף הך ספיקא דשמא לא נפדה עדיין מוציאין ממון בס"ס והסוגי' דמס' ב"מ למאן דסובר דבנתאכלו המעות אין בנו פדוי ודו"ק היטב:

והנה ראיתי בדברי הב"ח דאף אי נימא דבפודה על לאחר ל' יום דבנו פדוי אבל מ"מ אי אפשר לברך על הפדיון דקודם שעברו שלשים יום לא שייך לומר וצונו דהרי עדיין לא נצטוה ואחר שעברו ל' יום דאז חל הפדיון לא קעביד מידי ואח"ז כתב דיש ראי' מנר חנוכה דמברכין בע"ש קודם הלילה והיא דולקת בלילה ואף דבשעת הדלקה לא קעביד מצוה כיון שהמצוה נגמרת לאח"כ שייך לברך עלי' ואם לדין יש תשובה מכמה טעמים דבנ"ח כיון דמתחלה נתקן להדליק ח' ימים ואי אפשר לח' ימים בלי שבת וגם א"א להדליק בשבת ע"כ דתקנת חכמים הי' מתחלה שביום ו' אחר פלג המנחה ידליק הנרות ויהיו דולקים והולכים בלילה א"כ שייך לומר וצונו אבל בזה איך יאמר וצונו הא עדיין לא נצטוה ועוד דבאמת עד יום שלשים ספיקא הוא שמא נפל הוא ואינו חייב בפדיון כלל ואף שאח"ז נתברר דלאו נפל הוא מ"מ לא נצטוה לפדות כלל מספיקא ואיך יאמר וצונו ואף דקיי"ל דרוב היולדות ולד מעליא ילדן הא אנן קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ואינו חייב לפדות להוציא ממון על סמך הרוב וברור שאף אם יודע שלא יכול אח"כ לפדותו שאינו מחויב לפדות קודם שיתברר אם הוא בר קיימא ובזה א"ש דקאמר הפודה את בנו בתוך שלשים ומשמע כדרכי הפדיון בברכה וסעודה וכמו שדקדק מהרא"י דאף בזמן חכמי התלמוד היו נוהגין בסעודה ובזה א"ש דשם רב קאמר להך מילתא ורב לטעמי' דסובר הולכין בממון אחר הרוב ושייך לומר וצונו דבר פדיון הוא כעת מכח הרוב ודו"ק:

ואמנם לפ"ז קשה הא דדייק הש"ס במס' ב"מ דאין אדם פורע תוך זמנו ממתניתין מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה ומאי ראי' דהרי חזינן דחרש שאינו שומע לא יתרום לכתחלה משום הברכה שאינו שומע הרי דדחינן המצוה שלא יעשה על ידו משום הברכה א"כ ה"ה בזה לכך הוא בחזקת שלא נפדה משום דבתוך שלשים אי אפשר לברך על הפדיון ולא נעשית המצוה כתיקונה ובודאי לא נפדה הבן ואין לומר דשמא הי' קים לי' להאב שכלו לו חדשיו והוא בר פדיון באמת ואף שלא הגיע עדיין זמן הפרעון יכול לברך כשיטת מהרא"י דדומה לנר חנוכה ז"א מהכ"ת נימא דהאב יודע זה שהרי לא משכחת לה רק באופן רחוק שבעל ופירש. ונראה דאי נימא דעביד אינש דפרע תוך זמנו אף במשכיר ושוכר דאם השוכר פורע תוך זמן דירתו יוכל לבא לידי הפסד אם יכפור המשכיר ויאמר שלא נפרע עכ"פ לענין דירה מכאן ולהבא כיון דקרקע בחזקת בעלי' עומדת הרשות בידו לומר שלא השכיר לו יותר צא מדירתי מ"מ כיון דחושש שלא יהי' מעות אח"כ בידו ויטרדנו המשכיר לשלם לו דמי שכירות ביתו א"כ ה"ה בפדיון הבן שייך זה דאינו חושש למה שאין בידו לברך כעת על הפדיון ומוסרו לכהן בתורת פדיון ואח"ז כשיהי' בידו טרם כלות הזמן רגע אחד יקבל המעות מן הכהן ויחזור ויתננו לו בתורת פדיון ויברך עליו או אף שלא יברך כלל כיון דברכה אינו מעכב פודה אותו תוך זמנו כי היכי דלא לטרדן א"ו דאמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו במשכיר ושוכר:

ובזה א"ש מה שהקשה בס' שיטה מקובצת אהא דכתבו התוס' דאף אביי ורבא מודים בבכור דאין אדם פודה בתוך זמנו דל"ש בי' כ"כ טעם דעביד אינש דפרע תוך זמנו משום שלא יטרידנו דהוא ממון שאין לו תובעים והקשה בשט"מ דהרי כאן שייך טירדת המצוה דזריזין מקדימין למצות בפרט היכי שיש חשש שלא יהי' לו מעות אח"כ ויתבטל המצוה ושאלה גדולה שאל ואמנם לפמ"ש א"ש דידוע מה שכתב התה"ד הובא בהגהת רמ"א באו"ח סי' תכ"ו לענין ברכת הלבנה דלא שייך זירוז מצוה במקום שאחר זמן יעשה המצוה באופן יותר נאות כגון בברכת הלבנה שימתין עד מוצאי שבת ואף שיש חשש שיתבטל המצוה ע"י עננים כיון דהדבר רחוק ואין כאן רק זריזות מצוה וממתינין למען יוכל לעשותה יותר כהוגן וא"כ ה"ה בזה כיון דבממון שאין לו תובעים סברי התוס' דלא שייך בזה כי היכי דלא ליטרדן כיון שאין ביד הכהן לתבוע אותו ורק משום קיום וזריזות המצוה קאתינן עלה יותר טוב שימתין עד שיעברו שלשים יום ויגיע זמן הפדיון ואז יקיים המצוה בברכה כהוגן ועכ"פ לא גרע מקידוש הלבנה במ"ש:

ובזה ישבתי על נכון מה שהקשיתי בחידושי כיון דלענין פדיון בכור בעינן שימלא להבן כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג ולענין ל' יום היינו בתחילת ליל ל"א עדיין לא מלאו כ"ט י"ב תשצ"ג כשנולד הבן בסוף היום וכמ"ש בס' יראים להרא"מ א"כ משכחת אחר שלשים ועדיין לא הגיע זמן חיוב פדיון וחשיב תוך זמנו ואמאי פסיק ותני במתני' מת האב לאחר שלשים בחזקת שנפדה הא משכחת לאחר ל' יום ועדיין לא שלמו כ"ט יום יב"ש ואז הוא בחזקת שלא נפדה ובזה א"ש דכיון דתיכף שעברו שלשים יום והגיע תחילת ליל ל"א יצא מכלל ספק נפל כמו גבי בהמה דתחילת ליל שמיני מותרת כמבואר בש"ע סי' ט"ו וכמו דמבואר בש"ס דשבת (דף קל"ב) בההוא דאמר להו אי הוי המתינו עד לאורתא היו אוכלין מן העגל פירש"י דמקצת היום ככולו וכמו כן בהא דשלשים יום באדם ג"כ אמרינן בי' מקצת היום ככולו:

סימן לב. מכתב כבודו הגיע עדי בעסק שברי ע"ז שנמצאו הנה ראיתי עוצם פלפולך ונהניתי מאוד ואמנם את אשר נראה לי בדבר אבוא בדרך קצרה והנה בהא דאסר ר' מאיר שם בש"ס בצלמים משום דחייש למיעוטא וסובר דגזרינן מקומות שאין עובדים לצלמים