ישועות יעקב כו

רק לארכו ונמצא שם עצם עגול ועם שבודאי אינו ראוי לנקוב והי' נראה לו שנדחק שם העצם גם העצם הזה הי' מונח לאורך ביה"כ ולא נגד עובי' והוקלף העור החיצון וראה שעברה הסירכא בנקל מבחוץ ולא הי' ניכר בעור החיצון שום נקב ושום בשר רע לא לצד חוץ ולא לצד פנים עכ"ל השאלה. אודיעהו דעתי בזה הנה בנמצא מחט בביה"כ ואינו תחוב ויש קורט דם בחוץ האחרונים בעל ט"ז וש"ך אוסרים עיין בט"ז ס"ק י"ד ובש"ך ס"ק ל"א בסי' מ"ח. ואמנם הט"ז כתב כן להלכה והש"ך כתב כן בהבנת דברי רמ"א ולא שיפסוק כן דהרי עיקר הטעם שנחמיר בזה אף בנמצא ואינו תחוב כשיש ק"ד מבחוץ משום דנלמוד מוושט והרי הש"ך בעצמו כתב בסי' ל"ג ס"ק י"ז דבנמצא ואינו תחוב אף ביש ק"ד לא נמצא בפוסקים לאיסור רק שרמ"א הבין כן בדעת הגהת מיימוני והמעיין בהג"מ יראה דאתחוב קאי מדכתב דק"ד מורה שניקב לחוץ ולא כתב שהק"ד מורה שניקב דהרי כיון שנמצא ואינו תחוב אם אין ק"ד אין ראי' שניקב כלל אלא דכאן בסי' מ"ח כ"כ לדעת רמ"א דע"כ כתב וא"צ בדיקה דמשמע שאם בדקו ומצאו ק"ד אסור אף בנמצא משום דרמ"א לשיטתו אזיל וכ"מ מדברי הנקה"כ עיין היטב. ואמנם בס' צמח צדק סי' כתב דגם רמ"א מודה דבנמצא מחט בבה"כ ואינו תחוב מותר אף ביש ק"ד ומ"ש רמ"א א"צ בדיקה היינו אם ניקב מעבר לצד החיצון אבל ק"ד אינו מזיק ואינו דומה לוושט דשם אוכלין ומשקין דחו המחט לחוץ אבל בבה"כ דנייחי אם היתה תחובה מאז גם כעת היתה תחובה. ועמו הסכימו הפר"ח והפ"ת ובקהילתנו נהגתי להחמיר כהט"ז כי אתרא דרב ובשאר קהילות יש מקילין ויש להם על מה שיסמוכו ואמנם מעכ"ת כתב דבעובדא דידי' נמצא נקב מבפנים והוי כמו תחוב ואמנם גם בזה אם הנקב בא מחמת חולי ואינו כנגד עובי ביה"כ רק בתוך הקמטין וניכר שאינו רק בפנים וגם הסירכא עברה ע"י מיעוך קל כמ"ש כת"ר במכתבו המיקל במקום הפ"מ לא הפסיד. ומחמת כי כעת לבי בל עמי אין בכחי להרחיב הדיבור ות"ל יש לי בזה הרבה חידושי' נכונים. דברי הכותב בידים רפות נאנח לפגעי הזמן:

יעקב אורינשטיין. סימן י. לק' קארלין במדינת ליטא. רב שלום וברכה כפולה לכבוד מחו' ידידי כנפשי ולבי הרב החריף ובקי המפורסים מ' יעקב מאיר נ"י:

זה ימים רבים הגיע עדי מכתבו הנחמד ובתוכו דברי תורה ולהיות כי בעת ההוא לא הייתי במזג השלימות לא הי' בידי להשיבו אותו יום לביאת מכתבו ובין כך יצא הדבר מלבי לסיבת טרדותי וביחוד טירדת השלמת חיבורי על או"ח חלק רביעי וכעת שמתי נגד עיני דבריו הטהורים בענין דם שבשלו ידע מע"כ כי כוון קצת לדעתי אמנם אנכי הוספתי בזה דברים וז"ל בחיבורי לטור יו"ד הנה שיטת רש"י והרמב"ם דדם שבשלו הוא מן התורה וחייב עליו וכתב הרשב"א לחלק בין דם קדשים דאף לדעתו הוא מדרבנן אבל דם חולין הוא מה"ת ולכאורה קשה ע"ז דבש"ס דפסחים בהך מולייתא דסבר רבא דאמרי' כבולעו כך פולטו קאמר הש"ס לימא מסייע לי' נותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ש"מ דאמרי' כבולעו כך פולטו ומה ראי' מייתי דפסח דם קדשים הוא דהוא רק דרבנן וסמכינן אהך סברא כבכ"פ אבל דם חולין דהוא מה"ת מנ"ל דנסמוך אהך טעמא וכיוצא בדבר חזינן דדעת או"ה דהא דאמרי' גבי דם אגב דטריד למיפלט לא בלע וגבי ציר לא אמרי' כן הטעם דלא סמכי' אהך טעמא רק בדם דאחר הבישול הוא רק מדרבנן ולא בציר טריפה דהוא מה"ת ונראה לי ליישב ואדרבה משם יהי' ראי' לשיטת הרשב"א בכוונת דברי רש"י דהנה באמת דעת רש"י ז"ל דלא חשוב אינו נאכל מחמת מלחו רק כעין מליח דבעי לאורחא אבל מליחה שמולחים לקדירה להוציא הדם חשוב נאכל מחמת מלחו והקשו התוס' מהך דרב מרי בר רחל דאימלח לי' בשר שחיטה בבשר טריפה דאסר רבא משום איסור מליחה ושם הוי רק מליחה כעין שמולחין לקדירה וע"כ דחו שיטה זו ואמנם באו"ה הובא בהגהת מהרמא"י כתב דהבשר לא חשוב רותח ואמנם הציר היוצא חשוב רותח ואם נפל תוך שיעור מליחתו לציר אוסר והנה צריך לומר הא דלא נאסר הבשר כשר מחמת שבולע הציר שזה חשוב רותח היינו משום כיון דאין הבשר רותח אינו מפליט ציר כלל ולכך אין הציר אוסר והיינו במליח כעין מליח דבעי לקדירה והיינו בבשר שכבר פלט דמו והודח דנסתמין נקבי הפליטה והוא מולחו פעם שנית אחרי כן אינו אוסר כיון דאין הבשר רותח אבל בעת שפולט דם ופתוח לפלוט דם שזה עיקר פעולת המלח להפליט דם אז פולט ציר ג"כ וכיון שהציר הנפלט הוא רותח נבלע בבשר ואוסר וזה ברור וכן מבואר בפוסקים והנה כתבתי בחידושי ראי' לשיטת רש"י דמליח לקדרה אינו חשוב כמבושל דהתוס' הקשו בהך דפסח דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ויש בהן כבד קשה למאן דאסר כבדא עלוי בשרא ותירצו שכבר מלחו קודם צלי' וקשה לכאורה כיון דמליח הרי הוא כרותח דצלי הוי צלי מחמת דבר אחר דאסור מן התורה גבי פסח וע"כ צ"ל דמליח אף כמליחתו לקדרה אינו חשוב כרותח דאם לא נמלח כעין מליחת קדרה אסור כבדא עלוי בישרא וע"כ במליחת קדרה איירי ומ"מ אינו חשוב כרותח. ואמנם עדיין קשה כיון דדם חשוב כרותח א"כ נאסר מחמת צלי מחמת דבר אחר וכיון דבשעת מליחתו לקדרה פולט הדם והוא חשוב כרותח ונאסר הבשר מחמת הדם בעת צלייתו וצ"ל כבולעו כך פולטו כמו דקאמר הש"ס במולייתא ומעתה שפיר דייק הש"ס דאמרי' כבולעו כ"פ אף לענין איסור תורה דאין לומר הטעם משום דבקדשים דם שבשלו דרבנן הרי יש כאן איסור תורה דצלי מחמת דבר אחר א"ו דאף באיסור תורה אמרי' כבכ"פ ולומר דדם חולין ענוש כרת וכאן ל"ה רק איסור עשה בהדי' קאמר הש"ס ביבמות מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. ובזה נראה לי ליישב קושי' התוס' שם ד"ה מאן דאסר אפילו בפומא לתחת