ישועות יעקב כה

הני דחשוב טריפה ודאי לא מהני אף אם שהה שנים עשר חודש מיום לידת הריעותא ולכך חשוב עולא הני שמנה מיני טריפות שנאמרו למשה בסיני אבל לקותא דרכיש לאו ודאי הוא אך דטריפה משום ספק שמא סוף בני מעיים לנקוב וצ"ל דמשמע לי' מלשון דאמר רכיש לקתה בכוליא טריפה דהוי ודאי טריפה ואמנם הא דמליא מוגלא טריפה אף שלא הגיע למקום חריץ אינו באמת רק טריפה מספק דשמא יגיע הלקותא עד הלובן וכ"כ בס' כנסת יחזקאל דמוגלא ולא הגיע ללובן טריפה רק מספק ולכך לא מנה עולא. בהדי שמנה טריפות דבהני ל"מ שהיי' י"ב חודש משא"כ במוגלא וזה ברור. והנה לכאורה קשה בהא דקאמר הש"ס (בדף מ"ג) יפלח כליותי שנאמר גבי איוב מי קאי חיי ופירש"י דהיינו לקותא והקשו התוס' דילמא מים זכים עיי"ש וקשה בפשיטות אף אי הי' מים סרוחים ועכורים דילמא לא הגיע הלקותא עד מקום חריץ ומוכח מזה דמוגלא או מים עכורים טריפה אף שלא הגיע למקום חריץ:

ונראה לי ליישב גם את זאת דבאמת טעם המחמירין במוגלא אף שלא הגיע לקותא למקום חריץ משום כיון דנתקלקל כ"כ סופו להגיע למקום חריץ והפר"ח הקשה ע"ז ממה שכתב הרשב"א דלא מטרפינין משום שסופו לקלקל רק כמות שהיא כעת דיינינן לי' זולת בדרוסה ועוד מקומות מועטים ואני כתבתי בזה דבאמת כל דבר קלקול אינו ברור שלא יהי' לו רפואה רק דאנו דנין הדבר כמות שהיא ומעמידין הדבר על מעמדו אבל אם הדבר כמות שהיא אינו בחזקת טריפה רק שסופו לקלקל א"כ אמרי' סופו להתרפא וזה ברור בטעם הדבר. ומעתה אתי שפיר דבאמת התוס' לא נעלם מהם דבר זה דאיוב לא עשו לו רפואה אלא דסברי דכיון דמים זכים כשר אף בהגיע ללובן א"כ אינו צריך שום רפואה וא"כ מאי ראי' מחיי איוב אבל מהך דשמא לא הגיע הלקותא עד החריץ פשיטא דמייתי ראי' מאיוב שלא נעשה לו רפואה כלל וסוף החריץ להתקלקל ומ"מ חי' אח"כ כמה שנים כמו שתירצו התוס' והדברים ברורים למבין:

והנה בש"ס (דף מ"ח) כל הפסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא ואקשינין עלה וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וזה לי ימים הקשיתי לדעת האגור בשם מהר"י מולין דהלקותא דכוליא פסול משום דסוף בני מעים להתקלקל א"כ אין זה טריפות הנוגע לכוליא עצמה ולזה קאמר שהרי ניקב פסול בריאה היינו נקב שיש בו חסרון ומחמת חולי דפסול בריאה לכולי עלמא ואף לר"ש דאמר עד שתינקב לבית הסמפונות מ"מ בנקב שיש בו חסרון מודה] כשר בכוליא דאף שיש בו חסרון ומחמת חולי דלשיטת או"ה הובא בש"ך סי' מ"ד ס"ך אף בכוליא טריפה היינו במקום הלובן ומשום סוף בני מעיים להתקלקל כמו בלקותא אבל מצד הכוליא עצמה אין חשש ולכך שלא במקום הלובן כשרה בניקב וכ"ש מה שכשר בריאה מצד טריפות ריאה עצמה כשר בכוליא מצד עצם הכליות ובמקום החריץ טריפה משום בני מעים ומה הקשה מהך דמוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא הא דפסול בכוליא הוא משום טריפות בני מעיים ולא מצד עצם הכוליא א"ו דמוגלא טריפה אף בלא הגיע ללובן וכדעת ר"ש בן חפני גאון ובזה נראה לי הא דדעת ראב"י דאף מים זכים דכשר בכוליא היינו בלא הגיע ללובן והט"ז הקשה עליו דלא גרע מריאה דמים זכים כשר ובאמת אין הנידון דומה לראי' דמ"ז דפסול בכוליא בהגיע ללובן הוא משום שסוף בני מעיים להתקלקל ובריאה לא שייך זה ועיקר קושי' הש"ס מן מוגלא דפסול אף בלא הגיע ללובן דבזה ל"ש טעם קלקול הבני מעים ולכך שפיר דייק הש"ס דמוגלא אף בלא הגיע ללובן טריפה דבהגיע ללובן אף מ"ז טריפה והנה מהרש"ל מחלק בין בועא בולטת לחוץ ובין אונא בולטת וטעמו כמ"ש כנה"ג דבש"ס קאמר העלתה צמחים מהו ופירש"י צמחי' בולטין ואמר רבה שהתלמידים מזדנזין בדבר ואח"ז מסיק ההוא בכוליא איתמר משמע דומי' דצמחי' דאיירי בבולטין ועיי"ש מה דמיישב הא דלא קאמר הש"ס כשר בכוליא בלתי בולטת וכבר ישבתי על נכון באיגרת הקדום וגם בס' הנ"ל מיישב זה עייש"ה סיומא דפסקא אילו יבא מעשה כזאת לפני לא הייתי מתיר אף בבועא שאינה בולטת וכמ"ש בס' הנ"ל ואמנם אם חכם אחר סומך על מהרש"ל וגם על דעת המכשירין במוגלא ומים עכורים בלא הגיע ללובן וכדעת המשביר בעל בית יוסף מי יאמר עליו שהאכיל טריפות לישראל אלא יאמרו שלא יוסיף להתיר דבר שנהגו בו איסור ורבים מן הקדמונים אוסרים ודברי חכמים בנחת נשמעים והמעיין היטב ימצא נחת:

והנה הכלים כבר כתבתי במקום אחר שחכמי איטלי' רובם ככולם הסכימו להתיר כלי חרס אחר מעת לעת כיון שאין להם תקנה בהגעלה חשוב דיעבד והובאו דבריהם בס' מנחיל יעקב והחכם מהר"ל סרוואהל הקשה מהך פינכא דר"א דתברי' ולא צוה להשהות מעל"ע וכתבתי דבכ"ח יש לאסור אף לולא הגזרה דאב"י אטו בת יומא משום דכיון דיש שם איסור על הכלי דהיכי דאי אפשר להפריד האיסור אמרי' בכלי גם כן חתיכה עצמה נ"נ א"כ שייך טעמו של הרא"ש דאינו דומה כלי למאכל שנתבשל בתוכו דהמאכל קבלה טעם האיסור משובח וכיון שכן אין כאן לכל היותר רק חשש ספק ומחלוקת הפוסקים וגם גוף הדבר שהחמירו הפוסקים במוגלא בלא הגיע ללובן כבר כתבתי בשם מהרש"ל דאינו רק חשש ספק א"כ פשיטא דהכלים מותרים אחר מעל"ע ובפרט כלי פארציליין דהם יקרים:

סימן ט. להרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסים מ' מאיר צבי נ"י אבד"ק סאמבור והגליל. ע"ד שאלתו שאלת חכם במעשה שאירע בקהילתו שהי' ביה"כ נסרך לטרפש ובדק בביה"כ בפנים ומצא שם שהי' נקב בעור הפנימי שהלך בין הקמטין לאורך ביה"כ והי' ניכר שהנקב לא הי' נגד עובי ביה"כ