ישועות יעקב כז

והקשו התוס' דא"כ איך יפרש הך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דדייק הש"ס לעיל דמולייתא מותר ודחו שאני התם כיון דאיכא בית השחיטה דמחלחל מידב דייב דמא מיני' והרי כאן אסור אפילו בפומא לתחת ובזה א"ש דלפי המסקנא שפיר נוכל לומר דכאן איירי בלא נמלח מקודם ואי דא"כ קשה הא הוי כבדא עלוי בישרא ע"ז שפיר נוכל לומר דכיון דאיכא ביה"ש דמחלחל מידב דייב דמא והוי כמו כבדא תותי בישרא ולענין מולייתא משום דם דהוא איסור תורה קאתינן עלה וכאן דם קדשים הוא דרבנן כמש"ל ודו"ק היטב כי זה ברור מאוד:

ובחי' למס' חולין כתבתי ליישב דברי הפוסקים דסוברים דהא דקאמר ר"י עד שישחוט את הורידין אף בדיעבד טריפה כשלא שחט את הורידין והתוס' הוכיחו דר"י רק לכתחלה קאמר דאי נימא דלר"י אף בדיעבד א"כ נוכל לומר דרבנן ג"כ בעי לכחחלה לשחוט את הורידין רק דפליגי לענין דיעבד א"כ קשה הא דדייק הש"ס דרישא איירי בחולין מדקתני ר"י אומר עד שישחוט את הורידין ופליגי רבנן עלי' ובקדשים איך פליגי הרי כל עצמו לדם הוא צריך ומאי קושי' נימא דאף רבנן מודו דלכתחלה צריך לשחוט אלא פליגי לענין דיעבד ובזה נראה לפענ"ד ליישב דבאמת הטעם דכתבו הפוסקים דר"י רק לכתחלה בעי שחיטת ורידין משום דאין זה דבר ברור דאין הדם יוצא בלי שחיטת ורידין וכיון דדם שבשלו או צלאו אינו רק דרבנן מהראוי להקל בספק כמשפט ספיקא דרבנן ואין מחמירין רק לכתחלה כיון דאפשר לשחוט את הורידין אבל לא בדיעבד זהו טעם התוס' והפוסקים העומדים בשיטתן ודעת המחמירין ואוסרין אף בדיעבד משום דסברי כשיטת רש"י והרמב"ם בדם שבשלו דעובר עליו לכך כיון דיש ספק אי יצא הדם לחוץ בלי שחיטת ורידין אסור אף בדיעבד ואמנם לפי הס"ד דרישא איירי בקדשים ובקדשים דם שבשלו אינו אסור מה"ת וא"כ פשיטא דאף לר"י אינו אסור רק לכתחלה דא"א לאסרו בדיעבד משום ספיקא דמידי דרבנן הוא בקדשים וכיון דר"י לכתחלה קאמר ע"כ דלרבנן אף לכתחלה מותר לשחוט בלי חתיכת ורידין וא"כ קשה הא כל עיקרו לדם הוא צריך וע"כ דרישא בחולין איירי ובחולין באמת אפשר דר"י אף בדיעבד אוסר אם לא נשחטו הורידין וזה דבר נחמד:

ובהך דלב קורעו ומוציא את דמו לא קורעו אינו עובר עליו הכחל קורעו וכו' אינו עובר עליו וקאמר הש"ס אמר רב אינו עובר עליו ומותר ואקשינן עלה והא תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר וכו' ומשני שם. והנה בהך דכחל פירש"י אינו עובר עליו אם צלאו אבל בבישול אסור עכ"פ והקשו התוס' דא"כ מה פריך הש"ס והא תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא נימא דאיירי בבשלו ואמרתי בחידושי דקשה הא דקתני בלב דאינו עובר עליו וקאמר הש"ס דמיירי בלב עוף שאין בדמו כזית וקשה לדעת ר"ת והפוסקים העומדים בשיטתו דאם יש כזית בכא"פ אף שלא אכל כל הפרס באופן שיאכל כזית מן האיסור אלא שאכל כזית מן התערובות אסור ולוקין עליו א"כ כיון דבלב עצמו יש כזית אלא דדם הכנוס בתוך הלב אין בו כזית א"כ הרי יש בין הכל כזית דהיינו בשר הלב והדם שנבלע בתוך הבשר (שוב הראה לי א' שבס' פליתי הרגיש בדבר זה) וצ"ל דלב שוע ולא בלע וכבר כתבתי שדעת רש"י כהרמב"ן דהא דאמרי' לב שוע ולא בלע היינו בצלי ולא בבישול וא"כ שפיר דייק דע"כ הך דכחל איירי ג"כ בצלי ולא בבישול דומי' דלב אבל אי אמרי' דדם שבישלו אינו עובר עליו א"כ הא דהוצרכנו להך טעמא דאין בו כזית הוא רק באוכל לב חי דבבישול בלא"ה אינו עובר עליו א"כ אין ראי' מהך מתני' דלא איירי בבישול וא"כ מה הקשה מהך דכחל דילמא איירי בבישול ומכאן יצא לרש"י שיטתו דדם חולין אף שנתבשל עובר עליו והבן. והנה לכאורה קשה מהא דקאמר הש"ס בפסחים (ד' כ"ב) והרי דם ותנן אלו ואלו מתערבין ויוצאין לנחל קדרון ומועלין בהם ועכ"פ נשמע מזה דדם מותר בהנאה וקשה הא הך ברייתא אשמעינן רק דיש בהן מעילה מדרבנן אף שנעשה מצותו ומהך ענינא דאיסור דם לא מיירי ואיירי באמת באופן שאין בו איסור משום דם כגון שבשלו או מולחו ואז מותר לגננין ליהנות בו לזבל וכדומה ושם בדם קדשים איירי וצ"ל דנראה להש"ס דדוחק הוא לפרש כן עוד יש להקשות אי נימא דדם שבישלו אינו עובר עליו א"כ חשוב יש היתר לאיסורו ושפיר נוכל למילף בק"ו מחלב מה חלב דאין היתר לאיסורו מותר בהנאה דם לא כ"ש ולא נוכל לומר שור הנסקל ואיסורי הנאה יוכיחו דשם אין היתר לאיסורן. ואמנם כיון דקרא בדם תולין כתיב וזה אין היתר לאיסורו וממילא ה"ה דם קדשי'. ובזה א"ש הא דקאמר הש"ס ואימא כמים המתנסכים על המזבח ותמהו התוס' למה לי הא דבלא"ה אסור דכתיב לא תאכל ובזה א"ש דהוי אמינא דקרא אתי לדם קדשים דיש היתר לאיסור ובפרט למה דמחלקינן בדם קדשים בין חטאות הפנימיות לחטאות החיצוניות ודו"ק כי קצרתי ובחידושי הארכתי בזה דבדם קדשים דמהני בישול בלא"ה ל"ש לומר כשהותרה נבילה היא ודמה הותרה דהרי באמת הותרה אחר בישול. ודע ידידי שמצאתי דבר חדש בדברי הגהות מרדכי במס' שבת מתוכו נראה דיש חילוק בענין דם שבישלו בין דם עוף לדם בהמה דדם בהמה כשבשלו עובר עליו ודם עוף שבשלו אינו עובר עליו ולפי שהוא חידוש בעיני אמרתי להעתיק לשון הגהמ"ר הנ"ל (דף פ"ה ע"ג) בהגהה אחרונה דפרק ב' וז"ל קשי' אמאי אסרינן למלוג תרנגולת בכלי ראשון נהי שמבשל הדם בתוכו הרי הוא דם האברים שלא פירש ואפי' פירש אמרי' בהקומץ דם שבשלו אינו עובר עליו ומותר לכל הפחות בעוף משמעות לשונו דבעוף אמרי' לכ"ע דם שבשלו אינו עובר עליו ובבהמה פליגי ולפי שהדבר רחוק בעיני לומר שיש חילוק בזה בין בהמה לעוף עלה על לבי לפרש דברי הגהמ"ר הנ"ל על דרך אחר לפרש חילוק בין בהמה לעוף בענין המליגה אך הגיע לידי ספר בגדי ישע שחיבר הגאון בעל של"ה והוא חיבור על המרדכי מסדר מועד כתב להדי' ביאור דברי המרדכי הנ"ל