ישועות יעקב כד

תב"ש חולק גם בזה על הטו"ז דסירכא כפולה העוברת ע"י מיעוך ומשמוש אינו חשיב תרל"ר ואמנם גם בזה יש לחלק והמשכיל יבין. ואמנם מטעם הראשון נראה ברור דלא חשיב תרל"ר ועוד והוא העיקר דהרי הסכימו כל הפוסקים דבעינן שיהי' שני ריעותות במקום אחד באופן שהאחד מורה על חברו שבמקום זה יש טריפות וכמו שמורה לשון הראב"ד סירכא תלוי' היוצאת מתוך הבועות או בועא העומדת על מקום הריעותא אלא שהרב בעל תב"ש למד מדין תרתי בועי דסמוכי להדדי דאף סמוך למקום הריעותא מיקרי במקום אחד ובשני בועי דסמוכי כתב הרב בעצמו דעכ"פ בעינן שלא יהא רוחב קש ביניהם וא"כ כאן כיון דרוחב כל האונא בין שני הריעותות לא חשיב תרל"ר כן נ"ל ברור ואף במקום שאין מנהג יש להקל בזה בפרט במקום הפ"מ:

וע"ד השנית בריאה שיוצא ממנה דם ואומרים קצת שהיא זיעת הבהמה חלילה להקל באיסור תורה ופה קהלתינו נהגו להחמיר גם בכל קהלות המדינה וכבר נשאלתי בזה זה זמן רב והוריתי לאסור וכתבתי בזה באריכות ואם יסכים אצוה להעתיק תשובה זו ולשלוח לידו ז"ז אין בידי חדשות ה' הטוב ינחהו על מי מנוחות ומשפע הברכות יניקהו להתפרנס בכבוד. כנפשו ונפש ידידו נצח:

יעקב אורינשטיין סימן ח. ע"ד השאלה אשר נמצא בכוליא בועא של מים עכורים ולא היתה בולטת וא"י אם היו סרוחים כי לא בדקו אח"ז ולא הגיע ללובן רק סמוך ממש ללובן והורה חכם א' להתיר וכבר נאכל הבשר ועתה בא לשם חכם א' ואמר כי המורה האכיל טריפות לישראל ואסר כל הכלים של פארציליין שנשתמשו עם הבשר וכלי נחושת וברזל טעון הגעלה עכת"ד החכם השני ועתה מעלתם באו לדרוש אותי איך יתנהגו בזה וזאת אשר נראה לי לדון בזה בלי שום נטי' לאחד מן החכמים כי תורה כתיב בה אמת וחלילה לישא פני איש בשגם כי שני החכמים המה אוהבי ואען ואומר הנה דעת הש"ע דאף מוגלא או מים סרוחים כל שלא הגיע המוגלא לתוך הלובן כשר ואמנם האחרונים החמירו כדעת רבינו שמואל בן חפני דדוקא בלקותא אמרו והוא שהגיע לקותא עד מקום חריץ אבל מליא מוגלא אף שלא הגיע למקום חריץ טריפה והנה בש"ס חולין (דף מ"ח) מליא מוגלא טריפה מים זכים כשרה וקאמר ההוא בכוליא איתמר ובש"ס דחולין (דף מ"ד) אהא דקאמר עולא שמנה טריפות נאמרה למשה בסיני דרוסה נטולה וכו' וקאמר לאפוקי לקותא דרכיש דאמר לקתה בכוליא טריפה ולמה לא קאמר לאפוקי מוגלא דרב מתנא דאמר דבכוליא מלאה מוגלא טריפה וצ"ל דהיינו מוגלא היינו לקותא וע"כ נקט לקותא כיון דמוגלא ג"כ בכלל לקותא הוא וש"מ דדין מוגלא ודין לקותא אחד הוא ובשניהם בעי שיגיע למקום חריץ וראי' זו הביאה מעלת החכם בשם ס' פנים מאירות וכתב שהיא קושי' גדולה לדעת האוסרים במוגלא אף שלא הגיע ללובן:

ולי נראה ליישב בפשיטות דבאמת מבואר דעת הרמב"ם ואתו הרבה פוסקים דבעוף אין לקותא דכוליא אוסר וכתבו דבש"ס מבואר טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וכאן אינו בכלל טריפות שמנו חכמים כי בדברי חז"ל נזכרים שמנה מיני טריפות ותנא דבי ר"י בפרטן הזכיר שמנה עשר ובכולן אין לקותא בכלל רק דנזכר בדברי אמוראי ואינו בכלל טריפות שמנו חכמים דהיינו בין המנין עייש"ה בלשונו של רבינו והטעם כתב מהר"י מולין משום דכליות של עוף אינן במקום זה רק הם סגורים בעצם ואינן חשובים כליות כלל והאחרונים כתבו דכיון דאינו אוסר רק כשהגיע הלקותא עד הלובן ובעוף דליכא חריץ ולובן כלל אין כאן מקום שאוסר והנה נראה דהוצרכו לטעם זה דאין לובן בכוליא של עוף וגם הוצרכו לטעם של מהר"י מולין דלכאורה קשה הא דהקשה הש"ס לעיל לתנא דבי ר"י והא איכא לקותא דרכיש ולמה חשיב שמנה עשר טריפות דילמא לכך לא חשיב לה דאי נחשוב נימא כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וכוליא שלקתה אינו אוסר בעוף לכך לא חשיב לה תנא דבי ר"י במנין הטריפות שנאמרו למשה בסיני אלא ודאי דאין חריץ לכוליא של עוף וא"כ הו"ל למיחשב במנין הטריפות גם כוליא שלקתה שאסור בבהמה כשהגיע למקום חריץ וממילא בעוף דלא משכחת שיגיע לחריץ דהרי אין לעוף חריץ אין כאן טריפות. ובזה ישבתי דקדוק הלשון ברש"י ר"פ אלו טריפות והא איכא לקותא דרכיש ופירש"י ומסיימי בה בני מערבא והוא דמטי לקותא למקום חריץ והוא שפת יתר לכאורה. ובזה א"ש דקשיא לי' דילמא לכך לא חשיב במנין השמנה עשר טריפות לשלול עוף דאין לקותא דכליות מטריפו וע"כ כתב דבלא"ה ליכא טריפות בעוף כיון דבני מערבא מסיימי דבעי' מקום חריץ ואמנם טעם זה משום דליכא חריץ ג"כ אינו מספיק לדעת המטריפין מוגלא אף שלא הגיע למקום חריץ א"כ אף בעוף מהראוי להיות טריפה אף שאין לו חריץ דהרי במוגלא לא בעינן להיות מגיע עד החריץ וע"כ הוצרכנו לטעמו של מהר"י מולין דאף טריפות דמוגלא אינו מטריף בכליות דעוף וכמו כן בהך דעולא דחושב הטריפות בכללן נוכל לומר דלכך לא נקט טריפות דכליות דלא נימא דדמי' לשאר כללי הטריפות דשייך אף בעוף אלא דזה אינו דהרי כאן דליכא חריץ בלא"ה אינו מטריף כמו בבהמה כשלא הגיע למקום חריץ אבל מוגלא לא הי' יכול למיחשב כיון דאינו צריך שיגיע למקום חריץ ומ"מ אינו אוסר בעוף ואי הוי חושבו במנין טריפות הוי אמינא דהוא בכלל כל שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ולכך לא קאמר הש"ס לאפוקי דרב מתנא ודו"ק היטב:

. ואמנם עיקרן של דברים כך הוא דלכאורה אפשר לומר דלכך לא נקט עולא לקותא דרכיש לפי דלא חשיב רק טריפות ודאי דלא מהני בי' שהיי' שנים עשר חודש מיום שנולד הריעותא דכן הדין דבכל