ישועות יעקב כג

רק בניטל ממנו הירך וחלל שלה וא"כ איך יתכן הא דקאמר הש"ס דבין מ"ד עד נקביו ומ"ד עד טיבורו איכא בינייהו הך דר"א דניטל ירך וחלל שלה והא שם נולדה מן הבטן דאינו רק טריפה א"ו דכוונת הש"ס דכיון דאם ניטל אח"כ הוי נבילה חשיב גוף אטום ואין זה לידה חשובה ודו"ק. ומעתה אזיל ראיות בעל כו"פ ודעתי להורות כדברי הפר"ח:

ובענין החלב של צלע היתרה עיין בס' פר"ח בהגהה ובס' מ"ב ואין כל חדש וזולת זה מה שדקדק מעכ"ת מענין יתר הטחול על דברי הט"ז כבר קדמו בשו"ת עבודת הגרשוני בתשובתו למו"ה חגי חנוך. ובאמת אין כוונת הט"ז דנקב ל"ש בבריאה וכמו שחשבו האחרונים וע"כ השיג עליו בס' נודע ביהודא מברכת אשר יצר וברא בו נקבים ואמנם כוונתו דל"ש נקב בבריאה רק בדבר ששייך בו חלל ולא בדבר שטחיי וכ"כ בשו"ת צמח צדק סי' ע"א והסכים להט"ז ואמנם מודה באבר שיש בו חלל וע"כ אין ראי' מהך דברא בו נקבים דשם איירי באברי' של חלל ויתר כנטול דמי ואף שיתר הוא מחיים מ"מ דומה לניקב באבר חלל ומ"מ אני מוצא נחת בראותי שבקי בפוסקים והנני מסכים על ידו להורות בדיני או"ה כי ראיתי ששקד הרבה על דיני או"ה. דברי ידידו נצח:

סימן ז. ברך אשיב לשואל כענין ומשיב כבוד ידיד נפשי הרב הגדול החריף המופלג חכם וסופר מו"ה ליבוש נ"י אבד"ק טראשין. מכתבו קבלתי וע"ד השאלה באונא ארוכה ועבה הדבוקה לאומא ויש בה היכר סדק ושאר סימנים ואמנם בצד השנית היא סרוכה לאונא שלא כסדרן ועברה ע"י מיעוך ומשמוש ואנשי קהילתו הטריפו הבהמה מטעם תרתי לריעותא וכן המנהג בק' להורות בזה איסור ושאל מעל' מה דעתי בזה והנה לא אומר לסתור מנהגן בזה דאולי דעת המורה הראשון הי' דבהיכר סדק מ"מ חשובה סירכא כסדרן ובצירוף סירכא השנית חשיב תרל"ר כי סירכא כסדרן שם ריעותא עלה לדעת הרבה פוסקי' וא"כ אין לסתור המנהג והרי דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אין מתירין אם לא במקום טעות מפורסים ואל תטוש תורת אמך אמנם במקום שאין מנהג האמת שיש להתיר דדעת קצת פוסקים דהיכר סדק אינו מטעם סירכא כסדרן רק שהסדק מורה שבפנים אין כאן דביקות כלל וכמ"ש הרב בסי' תב"ש וכן נראה לי שכן דעת הפוסקים דהרי דעת הרבה פוסקים דבסירכא כסדרן בעי בדיקה והבדיקה מעכבת ומה"ט הי' דעת הרב בד"מ ובהגהה סי' ל"ט דלדידן דאין בקיאים בבדיקה יש לאסור ובהיכר סדק לא עלה על דעת שום פוסק להחמיר א"ו דהיכר סדק עדיף מסירכא כסדרן וא"כ אין כאן ריעותא כלל. והנה הט"ז כתב לענין תרתי בועי במ"ז דלא חשיב תרל"ר כיון דאין כאן רק שם אחד וא"כ לכאורה ה"ה בזה כיון דשני הריעותות משם סירכא היא ואמנם באמת הט"ז בעצמו בסי' ל"ט לענין סירכא כפולה כתב דאם גם השנית היא דבוקה לא מהני מיעוך דחשיב תרל"ר והוא סותר דברי עצמו ולקמן יבואר מה שנראה לי בהבנת הדבר:

והנה בענין מראות הריאות הכשרים כתב מהריט"ץ דשני מראות כשרות חשיב שני ריעותות ואסור והתב"ש חולק עליו כיון דהם שם אחד ולכאורה הדבר מבואר בש"ס חולין (דף מ"ו ע"ב) אוכמי אוכמי גילדי גילדי חזותא חזותא דכשר משום דהמה מראות כשרות אף שהם שנים או יותר לא אמרי' דחשיבי תרל"ר ואמנם מהריט"ץ כתב דמהך סוגי' מוכח להיפוך דדוקא אוכמי אוכמי או חזותא חזותא וכו' כיון דשניהם מראה אחת הם לא חשיב תרל"ר אבל בהצטרפות אוכמי וחזותא או גילדי דשני מראות הם אף דשניהם מראות כשרות מכל מקום חשיב תרל"ר ונ"ל דהעיקר כדבריו אלה ודלא כבעל תב"ש שחולק עליו בזה. ובזה אמרתי מה שכתבו התוס' שם בד"ה אוכמי אוכמי דקשה דהרי שחור הוא מראה טריפה וכתבו דהך אוכמי היינו ככוחלא ולעיל כתבו התוס' בהא דקאמר הש"ס כאן באדומה דכשרה וכאן קאמר דאדומה טריפה דהא דקאמר אדומה כשרה היינו בחוזרת ומתלבנת ע"י נפיחה ולמה לא כתבו כאן דהא דקאמר הש"ס כאן אוכמי אוכמי דכשר היינו בחוזרת ע"י נפיחה וכבר הרגיש בקושי' זו המהרש"א. ואמנם לפ"ז א"ש כיון דהש"ס קאמר אוכמי אוכמי חזותא חזותא ולא כייל כאחת אוכמי וחזותא ש"מ דמשום תרל"ר קאתינן עלה והיכי דחוזרת ע"י נפיחה כתבו מהרש"ל והט"ז דבעינן שיחזור למראה ריאה ממש ולא למראה כשרה והש"ך חולק ע"ז וסובר דאף בחזרה למראה כשרה מהני ומעתה כוונת התוס' דאי נימא דאוכמי כשר איירי בחוזרת למראה ריאה ממש א"כ אין כאן ריעותא כלל דהרי כל מילי דריאה כשהיא נפיחה משערין וא"כ אף באוכמי וחזותא כשר ואף לדעת הש"ך פשיטא דאם אחת חוזרת למראה כשרה והאחרת למראה כשרה אחרת חשיב תרל"ר אף באוכמי ואוכמי ואי שניהם חוזרים למראה אחת אף באוכמי וחזותא כשר כיון דאחר נפיחה שם אחת לשניהם וא"ש ודו"ק:

והנה בזה נראה בישוב דברי הט"ז דבאמת גבי בועי דמ"ז אין לנו לומר דריעותא הוא לדעת האומרים דתרי בועי של מ"ז דסמוכין כשר אבל בסירכא שלכ"ס דבאמת יש סירכא דטריפה וסתמא דמילתא סירכא מחמת נקב בא אלא דע"י מיעוך ומשמוש יוצא מכלל טריפה וחזי' דאף דעברה ע"י מיעוך שם ריעותא עלה כמו שלמדנו מדברי הט"ז בעצמו סי' ל"ז א"כ בשני סירכות במקום אחד אף אי נימא דאחת מן הסירכות אינה רק הפשטת ליחה אין מזה ראי' שגם האחרת היא כן ובעינן משמוש על השנית ג"כ וכיון דשניהם אף שעברו ע"י מיעוך שם ריעותא עלה חשיב תרל"ר ואין דברי הט"ז סותרים זא"ז א"כ בנידון שלפנינו אי אפשר להקל מחמת דברי הטו"ז ואמנם הרב בס'