ישועות יעקב קמד

ג"כ על דברי הה"מ הנ"ל שכתבו שם בד"ה כיון דיהיב וכו' איבעי' לעיוני אע"ג דבשאר טעות לא אמרי' כן כאן סתמא דמילתא יש בו ע"ז איבעי' לעיוני מבואר מדבריהם דבשאר דברים אף דאפשר לנסות מ"מ הוי מקח טעות והנה רבא קאמר שם להדי' סיפא מקח טעות רישא לאו מקח טעות ולא סבר הך מילתא דקאמר אביי הוי לי' לעיוני ולכאורה יש לנו לפסוק הלכה כרבא לגבי דאביי וא"כ ליתא להך דינא שהביא הרב המגיד אמנם אחר העיון אין ראי' מדברי רבא לסתור דעת יש מי שאומר דבש"ס דע"ז קאמר הש"ס אהא דפליגי שם (דף נ"ג) במשנה רבי ורבנן במכרה אי הוי ביטול או לא וקאמר רב ל"ש אלא לצורף נכרי אבל לצורף ישראל ודאי הוי ביטול וקאמר הש"ס מיתיבי הלוקח גורטאות וכו' יוליך הנאה לים המלח וקשה נימא דביטלה וקאמר הש"ס דעל דעת גורטאות מכר לו על דעת ע"ז לא מכר לו ופירש"י דגם המוכר לא ידע שיש בתוכם ע"ז וע"כ מכר ולא הי' דעתו לבטל והנה לכאורה קשה לדעת הפוסקים דהא דע"ז של ישראל אינה בטילה יש חילוק בדבר דאם הישראל בעצמו עבדה אינה בטילה מה"ת אבל אם ישראל קנה אליל של עכו"ם אינה אסורה רק מדרבנן א"כ למה נחוש מספק שמא לא ידע הנכרי שיש כאן ע"ז נימא דסתמא דמילתא ידע בה כיון דאין כאן רק איסור דרבנן וצריך לומר דיש כאן חזקה דע"כ לא ידע הישראל שיש כאן ע"ז דאין דרך הנכרי לבטל הע"ז ויותר מזה קאמר הש"ס דאי פלח לה לא מזבן לה וע"כ שלא ידע הנכרי שיש כאן ע"ז וע"כ נראה לי טעמא דרבא דלא סבר הך מילתא דאיבעי' לי' לעיוני דסמך ע"ז דאי הוי הנכרי יודע שיש כאן ע"ז לא הוי מזבין נהלי' וסמך ע"ז דסתמא דמילתא ידע המוכר אם יש בתוכו ע"ז ואף אם לא ידע המוכר מ"מ כשיתודע לו יחזור מן המקח למען לא יתבטל הע"ז אצל הקונה ולמ"ד בצורף ישראל הוי ביטול ואביי אפשר דסובר דאף בצורף ישראל אינה בטלה וכמ"ש הראב"ד בטעם הדבר דמכר לו לישראל וסובר שהישראל לא יבטלה דשמא יזדמן לו קונה עכו"ם וימכרנה בדמים יקרים וע"כ שייך לומר הי' לו לעיוני וכיון דאפושי פלוגתא לא מפשינן אמרינן דגם רבא מודה להך מילתא שכתב הה"מ בשם יש מי שאומר:

עוד עלה על לבי לומר דהך מילתא שכתב הה"מ בשם יש מי שאומר דאיירי בכבר נתן המעות ליד המוכר וכיון דספיקא הוא דאף דיש חזקה שבודאי מחל מדלא נחית לנסותו מ"מ לעומת זה אמרינן דמסתמא אין דרך בני אדם למחול על המום וכמו דקאמר הש"ס במס' כתובות דחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בדקו והאי ראה ונפייס וחזקה כנגדה דאין אדם מתפייס במומין וע"כ חשיב ספק ואי אפשר להוציא מעות מיד המוחזק דאמרי' דנתפייס אבל לענין אי יהי' מועיל ביטול אמרינן דחשיב מקח טעות כיון דהא דלא מהני ביטול אינו רק מדרבנן הוי ספיקא במידי דרבנן ואמנם עדיין קשה כיון דבעת לידת הספק עדיין לא נתבטל וע"י שמבטל נעשה ספיקא דרבנן אין לגרום זה וכמ"ש הפוסקים גבי ספק טריפה שנתבטל והיא חתיכה הראוי' להתכבד דאף דחתיכה הר"ל דאינה בטלה הוא רק מדרבנן לא חשיב ספיקא במידי דרבנן וכ"כ לענין הכלי שאב"י מחמת ספק איסור וכאשר הארכתי בזה הרבה בדיני ספיקות אמנם בש"ס דע"ז הנ"ל שהבאתי אהא דקאמר הש"ס ל"ש אלא צורף נכרי אבל צורף ישראל בטולי בטלי' ואקשי' עלה מהך דגורטאות והקשה הרמב"ן לשיטת הראב"ד דכתב דוקא צורף שכן דרכו להתיך כלים ישנים אבל בסתם בני אדם לא הוי ביטול א"כ מה הקשה הש"ס מהך דגורטאות הא שם לאו בצורף איירי וכתב הרמב"ן דהיכי דקונה ע"ז לבדה אמרינן דדוקא בצורף דרכו להתיכה אבל סתם בני אדם אין דרכן להתיך אבל בקונה גורטאות דהיינו חתיכת כסף יודע הנכרי שאין דרך גורטאות רק להתיכן ועל דעת זה קונה אותן וכיון שכן מה שהתיך אותן ומבטלה מתורת ע"ז אין זה מתורת ביטול ואח"כ נולד הספק כנ"ל ברור דזה מיקרי לידת הספק במילתא דרבנן. ויותר יש לי לומר דלכך הוי ספיקא דרבנן אף שגוף האיסור הוא תורה וע"י הביטול נעשה דרבנן ועמוד והתבונן בזה כי נראה לי דהדבר נכון מאוד דהנה זה לי זמן רב הקשיתי בהא דקאמר רבא רישא מקח טעות סיפא לאו מקח טעות דלכאורה יש מקום לחלק בין רישא לסיפא דהרי מבואר בטוש"ע חו"מ סי' רל"ב גבי מקח טעות דאם נגנב או נאבד אינו מחזיר הדמים וא"כ הוי רוצה בקיומו של איסור דאם יהי' נגנב יפסיד מעותיו ואמנם זה אינו דהרי הא דנתחייב הלוקח בגניבה ואבידה הוא מתורת שומר ואין דין שמירה לעכו"ם וכ"ש לדעת רוב הפוסקים דאם נגנב ונאבד קודם שהודיע להמוכר אין הלוקח חייב פשיטא דלק"מ] אמנם עדיין קשה לפי מ"ש במקום אחר דהא דנתחייב בגניבה ואבידה כתב הרשב"א הטעם משום דתפס לי' על המעות שנתן בעד המקח כי אם לא יהי' החפץ בידו בקשוי יקבל המעות מה שנתן ולכך הוי שומר שכר והארכתי בזה דזהו טעם שכתבו הפוסקים דאם נגנב ונאבד א"צ המוכר להחזיר המעות דדוקא אם כבר נתן מעות דבזה מחמת דתפס אזוזי' חשיב שומר שכר אבל אם עדן לא נתן המעות לא חשיב שומר שכר וא"כ נוכל לומר דהיינו טעמא לחלק בין רישא לסיפא דבסיפא שכבר נתן המעות א"כ מהאי טעמא רוצה בקיומו של איסור למען יהי' מוחזק בדבר עד שיחזיר לו עכו"ם המוכר מעותיו דאצל העכו"ם גם האליל שוה מעות אבל ברישא שלא נתן לו המעות עדיין וכיון דהוא מקח טעות אין הישראל מחויב לשלם לו ואף אם נגנב או נאבד ואינו רוצה בקיומו של איסור והיא קושיא נפלאה באמת ואמנם הדבר נכון מאוד דבאמת קשה הא דקאמר בסיפא יוליך הנאה לים המלח אמאי לא יבטל העכו"ם וצריך לומר דע"ז של ישראל אין לה ביטול וכן פירש"י במס' בכורות אבל אי נימא דהוי מקח טעות והוי כע"ז של עכו"ם דאפשר לבטלה א"כ למה לא יבטלנה ע"י עכו"ם אחר ואח"ז אין כאן איסור כלל ולמה קתני יוליך הנאה לים המלח ובזה מדוקדק דברי רש"י ז"ל שם עייש"ה. ומעתה אתי שפיר הא דקאמר הש"ס רישא מקח טעות