ישועות יעקב קמה

סיפא לאו מקח טעות ואין לומר דמשום דהי' לו לעיוני מחל כיון דספיקא הוא אי מחל ואחר שמבטל העכו"ם אף שהוא של ישראל כיון דישראל לא עבדה אינו רק מדרבנן הוי ספיקא במידי דרבנן דאזלינן לקולא ואין לומר דהספק נולד במידי דאורייתא הרי אם לא יבטלנה אף אי נימא דהוי מקח טעות מ"מ אסור דהוי רוצה בקיומו של איסור עד שיקבל מעותיו מן הנכרי ואין הספק אי הוה מקח טעות או לא רק אחר שיבטלנה א"כ הוי ספיקא בדרבנן דהיינו לידת הספק הוא רק אחר שיבטלנה והוי כמו נולד הספק בדרבנן ולכך לא אמרינן דמחל לענין זה דנימא דהוי של ישראל שלא יועיל הביטול כיון דספיקא הוא במידי דרבנן אזלינן לקולא ודו"ק היטב:

ואמנם בחידושי לטור יו"ד כתבתי דהך מילתא דישראל שקנה ע"ז של עכו"ם דלא מהני בי' ביטול אם הוא מה"ת או רק מדברי סופרים תליא בפלוגתא דבהא דקיי"ל דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם הקשה הש"ס במס' ע"ז ליהוי כנשתברה מאלי' וקאמר אביי דאיירי שלא ביטלה ביטול גמור רק בפחסה בפני' ורבא קאמר הטעם דגזרינן שמא מגבה לה והדר מבטל לה וכתבתי שם דאי נימא דאף בקנה ישראל אליל של נכרי ולא עבדה אין כאן. רק איסור דרבנן לא שייך לגזור שמא יגבי' והדר יבטלנה כיון דאף אם יגבי' תחלה ליכא רק איסור דרבנן הוי גזירה במידי דרבנן וע"כ דבאליל של ישראל יש כאן איסור תורה אבל לאביי נוכל לומר דבאמת אין כאן רק איסור דרבנן א"כ ליתא למ"ש דלכך חשיב לרבא מקח טעות משום דספיקא דרבנן לקולא דהרי לרבא הוא באמת איסור תורה וגלל כן נראה לי דרך אחר בזה דאף דאמרינן בעלמא מדלא הבחינו בודאי מחל על מום שיש בו כאן בע"ז לא אמרינן כן דהרי מי שקונה אליל עובר משום לא תביא תועבה וכמ"ש הרמב"ם הלכות עכו"ם וכשלא ידע בע"ז בעת הקני' אמרינן חזקה דלא מחל עלה וכמו דקיי"ל דאמרינן חזקה אין אדם עושה בב"ז משום דמוקמינן לי' בחזקת כשרות ה"ה בזה אמרינן דבודאי לא נעשה המקח והמחילה באיסור ואמנם אי נימא דכשביטלה יצא מכלל ע"ז אף דרבנן גזרו בע"ז שקנה ישראל היינו אם רוצה ליהנות ממנה אבל אם אין רוצה ליהנות פשיטא דאינו עובר משום לא תביא תועבה וכיון שכן שפיר נוכל לומר דהוי לי' לעיוני ומדלא עיין בזה ע"כ שמחל וכיון שקנה על דעת להתיכו ה"ז ביטול אליל ואמנם לרבא דס"ל דע"ז של ישראל אף שלא נעבדה אין לה ביטול מה"ת ע"כ דלא מחל וזה תורף מחלוקת אביי ורבא ודו"ק היטב:

סימן ט. שנית על ענין הנ"ל. ע"ד אשר כתבתי שדברי הה"מ מבוארים בש"ס דבכורות הנ"ל בהא דקאמר הש"ס הוי לי' לעיוני וכמו שפירש"י דכיון דאפשר לנסותו ומדלא עיין ע"כ מחל ואמנם התוס' כתבו דאע"ג דבשאר מקח טעות לא אמרינן כן בקונה מיד נכרי הוי לי' לעיין אם אין בתוך הגורטאות ע"ז ומעתה אין מן הש"ס הנ"ל ראי' לדעת היש מי שאומר וכ"ש שאין זה קושי' על הרי"ף והרמב"ם שלפי דעת המשנה למלך חולקים המה על דברי יש מי שאומר ואמנם דברי התוס' בעצמו אינם מוכרחים ואין הטעם מספיק:

ונראה לי ליישב באופן אחר דהנה הר"ן במס' חולין נסתפק במוכר ספק טריפה בחזקת כשר ואח"ז נתודע שהוא ספק טריפה וכבר קבל המוכר הדמים אי צריך להחזיר דאפשר דהמוכר יכול לומר אייתי ראי' דטריפה הוא ושקיל ומסקנת דעתו שם דאף בספק טריפה צריך להחזיר הדמים ומ"מ אין הדבר ברור בעיניו ואני כחבתי לחלק הענינים דהיכי דאף המוכר בעצמו אינו יודע אם היא טריפה או כשרה בודאי צריך להחזיר הדמים דמה לי אם הוא ספק טריפה או ודאי טריפה כיון דמ"מ אסור באכילה מספק הוי מקח טעות אבל אם המוכר בעצמו אומר שהיא כשרה אלא שאינו נאמן ואסרינן להלוקח לאכול מספיקא בזה נראה דהיכי שכבר קבל הדמים אין מוציאין מידו כיון שהמוכר אומר שברור בעיניו שלא הטעהו כלל מה בכך שלענין איסור אינו נאמן אבל להחזיק מה שבידו נאמן ואמנם לפ"ז הא דהקשה הש"ס רישא מקח טעות סיפא לאו מקח טעות הרי בש"ס שם (דף נ"ג) אקשינן למאן דסובר דבמכרה לצורף ישראל בטולי בטלי' מהך דגורטאות דאמאי יוליך הנאה ליה"מ נימא דבטלי' ומשני על דעת גורטאות מכר על דעת ע"ז לא מכר ופירש"י שלא ידע שהוא ע"ז ואמנם באמת אם הנכרי אומר שידע שהוא ע"ז כי כן דרך באמת שהנכרי ידע מה הוא מוכר באמת הע"ז מותרת דמכירה הוי כביטול אלא דלענין איסור אין הנכרי נאמן אבל איך מוציא מידו המעות אם יאמר שבאמת לא הטעהו כלל וידע שיש בתוך הגורטאות ע"ז וכיון שכן (חסר תיבה) כע"ז ביד ישראל אבל ברישא שלא קיבל הנכרי הדמים (חסר איזה תיבות) חייב לשלם לו הדמים ולכך יחזור וכבר כתבתי בזה במקום אחר ואמנם באמת הדבר נכון כיון דכמו שהדבר לפנינו הדבר נראה כמו מקח טעות אף שלא נוכל להוציא המעות מיד העכו"ם משום דהנכרי יכול לומר שלא הי' מקח טעות לענין זה אינו חשיב ממון של ישראל דהגורטאות אינן של ישראל והמה ברשות הנכרי וזה ברור ואמנם לענין הך מילתא דנימא כיון דאפשר לעיוני בודאי מחל יש לדעתי מקום לחלק דבשאר מקח טעות מהכ"ת נימא דמחל דהרי יש חזקה גדולה דאין אדם מפייס במומין ומדלא הבחין אין כאן חזקה גדולה דמאי נ"מ בנסיון הדבר כיון דגם אחרי עבור הזמן כשמוצא מום במקח חוזר למה יבחין כעת ומהכ"ת נידון הך מילתא מדלא הבחינו מחל מה שהוא נגד החזקה גדולה דאין אדם מוחל על המום ואמנם בזה הענין דהיינו בגורטאות דאם יאמר הנכרי שידע שיש ע"ז בתוך הגורטאות לא יצטרך להחזיר המעות והישראל אין בידו ליהנות מע"ז מחמת שאין