ישועות יעקב קמג

לקחת מהנכרים דמי היין ואף דדמי יי"נ אסור מ"מ נוטל הוא דמים על מה שנגעו הנכרים בהיין ועשו אותו נסך ואמנם אם אנו מסופקין אם נגעו הנכרים בהיין ואנו אוסרים אותו מספק כמו יין שברשותו של נכרי אבל פשיטא דאין הנכרי מחויב לשלם מה שהזיקו דהרי הנכרי יכול לומר לא נגעתי וכמו בכל ספק שאף שאנו מחמירין לאסרו אין חברו חייב לשלם עיין בש"ע יו"ד סי' י"ח לענין אם לא בדק לאחר שחיטה] והדבר פשוט דע"כ נקט הטור ספק נגיעה דאם בודאי נגע הנכרי יכול הישראל לקבל ממנו שכר יין עבור ההיזק. ואמנם לכאורה קשה אף בספק אם נגע הנכרי למה לא יקבל הישראל הדמים ממ"נ אם נגע הרי מחויב לשלם בעד מה שהזיקו ואם לא נגע הרי הוא יין כשר ומותר לקבל דמים בעדו ואמנם הדבר נכון דאי נימא דיקבל המעות מן הנכרי מתורת ממ"נ א"כ אם יאבד היין מן העולם לא יצטרך הנכרי לשלם בעד היזקו דיכול לומר לא נגעתי רק שאם היין קיים רצון הנכרי לקבלו ואז שייך תורת ממ"נ וא"כ הרי הישראל רוצה בקיומו של איסור למען יקבל המעות מן הנכרי אבל אם יאבד לא יקבל המעות ממנו ושמא באמת נגע והוא רוצה בקיומו ואמנם אי נימא משיכה בנכרי קונה א"כ אף אם יאבד היין מן העולם יקבל הישראל המעות מתורת ממ"נ דאם נגע הרי הזיקו ונוטל בעד ההיזק ואם לא נגע כיון דליכא חומרא דיי"נ דהרי באמת לא נגע א"כ ברשותו נאבד היין דהרי משיכה קונה בכ"מ היכי דליכא חשש יי"נ וא"כ אינו רוצה בקיומו ודו"ק כי בזה נתיישב קושית הרב מהר"ש אלגזי. ובזה אמרתי ליישב מה שהקשיתי זה רבות בשנים בהא דמבואר בסי' קל"ב דעת הר"ר אלחנן דאף בע"א עצמה או ביי"נ כשמכר באופן זה שימשוך הנכרי היין או האליל ואח"ז יתן הדמים אין חשש בזה כיון דמשיכה קונה והדמים שנתן אח"כ אינו דמי יי"נ וכמו בא עלי' ואח"כ נתן אתנן דמותר וא"כ כאן מה משני דכייל לכלי דנכרי ונתערב ביי"נ מקודם משיכה מה בכך נימא מכי משך נכרי קני' וכשיקבל הדמים אח"כ אין זה דמי יי"נ וכמו בא עלי' ואח"כ נתן לה וגם בתחלה מה הוצרך הש"ס לומר ויין נסך לא הוי עד דנגע אמנם בזה א"ש דבאמת הטעם משום חומרא דיי"נ גזרו חז"ל שלא יקנה משיכה וכיון דנגע בו הנכרי דמי יי"נ שקיל וחיישינן שמא יגע בו הנכרי ואי דמחויב לשלם בעד היזקו זה אינו כיון דהישראל עצמו כייל ורמי לכליו דנכרי ונאסר היין א"כ לא הפסידו הנכרי רק שהוא בעצמו הפסיד לעצמו ושפיר שייך חומרא דיי"נ לענין דנימא דמשיכה אינו קונה ואין בידו לקבל דמים עבור זה דדמי יי"נ שקיל וע"ז קאמר ותיקני לי' כליו ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה והקשיתי דכאן בודאי מקנה לו רשות בחצרו לקנות הכלים למען יהי' בידו לקבל המעות ולא יהי' דמי יי"נ ובזה אתי שפיר דבלא"ה אי נימא דמשיכה קונה א"כ אחר שימשוך הנכרי וכבר נעשה יי"נ מ"מ לאו דמי יי"נ הוא כיון שקנה קודם קבלת המעות ואי דנימא משום חומרא דיי"נ דמשיכה אינו קונה ה"ה כליו דמטעם חצר וחצר דנכרי פשיטא דאינו רק מטעם יד אינו קונה ולכך אינו מקנה הרשות כי סובר דמשיכה שאח"כ קונה ואף אחר שנעשה יי"נ ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח. והנה נכדי יקירי גם על זה לא פקחת עיניך דלדבריך הא דמהני נתינת מעות תחלה משום צירוף קנין כליו של לוקח כמו שכתבת א"כ יקשה הא דקאמר הש"ס דאיירי שיש עכבת יין אפומא דכוזנתא דנעשה יי"נ קודם שבא לתוך הכלי א"כ קשה מה מהני הא דנתנו הדמים קודם ואמנם זה קשה גם על מה שכתבתי בפתח דברי בדרך הראשון ואמנם לדעתי לפי מה דמסיק הש"ס דאין חשש רק משום טיפת יין ובאמת בטל בששים לדעת ר"ת דסתם יין בטל בס' וגם מה שתירצו דרב סובר מין במינו במשהו עיין בש"ס חולין (דף צ"ט) דבדרבנן אף לר"י בטל עייש"ה בתוס' ד"ה שאני ציר ואמנם כיון דאפשר ליתן הדמים קודם החמירו מבלי לסמוך על הביטול דהוי כמבטל איסור אבל כיון שנתנו הדמים מקודם יצאו ידי חובתם וגם אחר שקבלו הדמים המדידה לצורך הנכרי והבן ועיין בריטב"א ע"ז:

עוד אמרתי בזה בישוב דברי רב האי שהביא הך מילתא דרב ותמה הר"ן דזהו רק לרב דלא פסק כרשב"ג ואנן קיי"ל כרשב"ג ונראה לי דבאמת דעת הטור דהך דרשב"ג הוא רק בדיעבד ותמהו עליו מדברי הש"ס ונראה לי דהקושיא כיון דכבר נתבטל אלא דהוי כמבטל איסור ולרשב"ג אין זה מבטל איסור כיון דאפשר להפרידו ע"י שימסור לנכרי ואמנם אי נימא דאחר הביטול יהי' מותר לגמרי אף שדעתו מבלי ליהנות ממנו מ"מ כיון דאפשר ליהנות ממנו אח"כ אם ירצה חשיב כמבטל איסור אך רב סובר מב"מ לא בטל ולדידן דקיי"ל דבטל שפיר הביא רב האי הך דינא וז"ב מאד ודו"ק כי קצרתי:

סימן ח. ראשון תחלה הביא דברי הה"מ פט"ו מה' מכירה הלכה ג' שהביא בשם יש מי שאומר דהיכי דאפשר לנסות ולבדוק אם יש מום במקח ולא עשה כן אמרינן דהמקח קיים לפי שמחל ובעל משנה למלך שם כתב דהרי"ף והרמב"ם חולקין גם בשו"ת פני משה כ"כ והרב מ"ל הביא דבריו שם ואני אומר דבש"ס דבכורות (דף י"ג) בהך דגורטאות קאמר אביי דאף דהוי מקח טעות מ"מ כיון דיהיב דמי איבעי' לי' לעיוני אבל היכי דמשך ולא יהיב דמי לא אמרי' דהוי לי' לעיוני כיון דהמעות בידו והרב משנה למלך מחלק ג"כ בין כבר נתן המעות ללא נתן לענין הך מילתא דהי' לנסותו והביא עצות מרחוק מהא דטענו חטין והודה בשעורים דאמרינן דמחל דמי שעורים מדלא תבעו וכתב בעה"ת דהיכי דמוחזק בדמי שעורים אין לנו ראי' על המחילה וע"ז יש להשיב הרבה כמו שיבואר ואני תמה למה לא הביא ראי' זו מש"ס בכורות הנ"ל דמחלק אביי בין אם המעות ביד מוכר או ביד לוקח וראיתי להתוס' שם נראה מדבריהם שהם חולקין