ישועות יעקב קמב

לא נתן להם עצה שיכיילו למנא דעכו"ם שאין בה יי"נ ותירץ דחשש רב שלא ידקדקו בזה ולא ידעו שיש חילוק בין כלי שיש בה יין של נכרי לבין כלי שאין בה יין של נכרי וא"כ כיון שלא ידקדקו בזה ויהיו סבורים שאין בה לא יקנה המקום ברשותו וזה ברור [ומה דעדיין קשה כיון דעיקר הטעם דחיישינן שמא לא הקנה לו מקום ברשות משום חזקת מרא קמא וכן כיון שנאסר בהנאה אזיל חזקת מ"ק דהרי איסורי הנאה אינו שלו ואין לו זכות בזה עוד ובעת שנולד הספק אם יוכל לקבל דמים בעד היין כבר נאסר היין בהנאה ואין לנו לדון עוד על היין אם הוא ברשות ישראל המוכר או ברשות נכרי הקונה אין בזה חזקת מ"ק אמנם כיון דבעת שבא לאויר הכלי עדיין לא נתנסך ולא נאסר בהנאה שייך חזקת מ"ק והרי בלא"ה הי' קנין משיכה אחר כן ויצא מחזקתו ואמנם בעת שבא לאויר הכלי נולד הספק שייך חזקת מ"ק וזה נכון]:

והעיקר נלפע"ד דבש"ס לקמן בהא דמיבעי' לי' גבי ההוא גברא דאמר אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינא והביא הש"ס ראי' ממתני' דתנן גבי יי"נ מדד עד שלא פסק דמיו אסורים ומשני משום חומרא דיי"נ שאני ופירש"י דמשום חומר יי"נ אמרי' דלא קנה כדי שיהי' דמיו אסורים ולפ"ז קשה הא דדייק הש"ס דמשיכה לא קנה או דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה למה לא נימא דמשום חומרא דיי"נ החמירו חז"ל דאף שמשך תחילה לא יהי' מועיל קנין משיכה לענין שיקבל דמים אחר שנגע בו הנכרי וראיתי להרב מהר"ש אלגזי בס' לחם סתרים שהרגיש בזה ואמנם הדבר נכון דלענין קנין הנוהג בכל הדברים אינו שייך להחמיר ביי"נ כיון שהוא קנין שלם הנוהג בכל דבר הנקנה אבל בענין סמיכת דעת מחמת שלא פסק ויש ספק אי סמכה דעתו ליקח אף בלי פסיקת דמים בזה אף דבעלמא אמרי' דסמכה דעתו לחומרא דיי"נ אמרי' דלא סמכה דעתו וזה ברור ולקמן יבואר עוד דרך אחר בישוב קושי' זו דרך פלפול אמנם מ"ש כאן הוא העיקר:

ומעתה א"ש דבאמת הו"מ למימר דאף דבעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח כאן החמירו משום חומרא דיי"נ וכמ"ש אלא דאי נימא דהוי קנין בכל מקום לא שייך להחמיר כאן ביי"נ אבל אי נימא דלא קנה בכל מקום רק דכאן אמדינן דעתי' דבודאי נתן לו רשות להניח שם כליו למען יקנה את היין ויקבל דמים בעדו משום דאי אפשר למכרו לאחר דיי"נ אסור בהנאה בזה שייך לומר משום חומרא דיי"נ החמירו חז"ל לומר שמא לא הקנה לו המקום כמו בהך דמדד עד שלא פסק. ובזה נראה לי ברור דהיכי דמדד לכליו של נכרי ובא לחזור אח"כ והנכרי רוצה להחזיק המקח אין ביד הישראל לחזור בו משום דאמרי' בודאי הקנה לו מקום ברשותו ונהי דמשום חומרא דיי"נ מחמירין לומר דדמיו אסורים אבל מ"מ לענין אם רוצה לחזור בו אין בידו לחזור מן המקח ובזה א"ש הא דכתבו התוס' שהיו הנכרים נותנים להם המעות שיהי' שלהם תיכף והיו מאמינים אותם בטוב שלא יגזלו המקח והוא דוחק קצת ואני אומר שהמעות יהי' שלהם בעת שיתנו לתוך הכלי שלהם כיון דאז אין ביד הישראל לחזור בו ואף דלענין שיקבלו המעות עבור היין אנו מחמירין משום חומרת יי"נ אבל הנכרי מקנה להם מעות בשעה זו הן אם יהי' קנין או לא לענין חומרת יי"נ מ"מ ביד הנכרי לקבל היין ביד חזקה מן הישראל כיון דאמדי' דעתי' דבודאי הקנה לו מקום ברשותו וא"ש מה דנתן להם עצה שיקבלו המעות קודם ובזה נתיישב ג"כ מה שמקשים מנ"ל דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה דילמא כאן איירי שלא נתן לתוך כליו של לוקח דבודאי לא קנה ובזה אתי שפיר דאי לא הוי שום קנין אף לענין זה שיכול לחזור בו א"כ לא הקנה לו הנכרי המעות וא"כ לא מהני מה שנתנו הנכרים המעות כיון דלא קנה עד שעת משיכה וכבר נעשה יין נסך ודו"ק היטב:

והנה הבאתי דברי הרשב"א בת"ה שדקדק דאף אם משיכה בנכרי קונה מעות ג"כ קונה דאל"כ מה מהני הא דהקדימו להם מעות הא מעות אינו קונה ואין לומר דמעות הוי הלואה אף אם אין המקח קיים ולא הוי דמי יי"נ דהרי קיי"ל כור בשלשים זוז יכול לחזור אף בסאה אחרונה ואי יהי' נאבד מן העולם בודאי יחזור בו הנכרי וא"כ הרי הוא רוצה בקיומו של איסור והרשב"א דחה דהך דינא דכור בשלשים' היינו בלא נתן מעות מקודם אבל בנתן מעות נקנה המקח וא"י לחזור בו וע"ז תמהת בני יקירי דא"כ מה הקשה הש"ס וניקני להו כליו דהא אי מתורת כליו קאתינא עלה הרי יכול לחזור עד סאה אחרונה וא"כ הוי רוצה בקיומו יפה הרגשת כראוי לחכם לבב כמותך ואמנם הרשב"א לא נעלם ממנו דבר זה וקושי' הש"ס אהא דקאמר להו רב וכי שקילי דמי יי"נ שקילי ובאמת אין זה דמי יי"נ דהרי כבר קנה הנכרי קודם שנעשה יי"נ אלא דיש בזה איסור לכתחלה משום רוצה בקיומו אבל אין זה דמי יי"נ ובזה נתיישב הא דהקשה הרב מהר"ש אלגזי נימא דמשום חומרא דיי"נ קאתינן עלה וכמש"ל כיון דעיקר הקושי' דלמה לי' לרב לומר הך לישנא דדמי יי"נ מה שבאמת אין הדבר כן דהרי משיכה או כליו קונין והו"ל לומר הך טעמא דרוצה בקיומו וזה ברור מאוד:

ובחידושי אמרתי בישוב קושי' הנ"ל שהקשיתי וגם הרב מהר"ש אלגזי דנימא דמשום חומרא דיי"נ לא מהני משיכה דהנה הטור כתב בהך דינא דיקבלו הדמים מקודם דאי יקבל הנכרי לא יוכלו לקבל הדמים אח"כ מחשש שמא נגע הנכרי ביי"נ ונמצא הישראל שקיל דמי יי"נ ולכאורה בפשיטות הו"ל למימר שמא יגע הנכרי לפנינו ביין הזה ואז לא יוכל הישראל לקבל דמי יי"נ ולמה קאמר מחשש שמא נגע וכמדומה. לי שהאחרונים הרגישו בזה על הטור ונראה לי ליישב דהנה בש"ס דע"ז קאמר ר"א דנכרי שניסך יינו של ישראל אע"ג דאסור לישראל לזבוני ליין הזה מ"מ למישקל דמי חמרא מהאי נכרי דנסכי' מותר מ"ט שכר היזקו שקיל ולאו דמי יי"נ הוא אלא שנוטל שכר מה שהזיקו וא"כ בזה אמאי לא יוכלו המוכרים