ישועות יעקב קמא

שמא יאמר המוכר אחר שיקבל המעות לידו נשרפו מעותך בעלי' כיון דעכ"פ במעות יש חשש קצת ובמטלטלין ליכא חשש כלל רק לטעם לא פלוג והנה טעמא דר' שמעון דסובר מוכר חוזר ולא לוקח הדבר פשוט דכיון דלענין הלוקח נגמר המקח לגמרי ויכול המוכר להשתמש במעות דהרי הוי מקח גמור ברצונו של מוכר חייב באונסין על דמי המקח ובזה פשיטא דשייך סברת התוס' דלענין המעות חשיב מקח גמור והמעות ברשות המוכר קיימי ולפ"ז כיון דלא שייך סברת נשרפו מעות בעלי' אף בשכירות אמרו חז"ל דהשוכר יכול לחזור משום לא פלוג ולדעתי זה ברור דזהו טעמו של ר"ש דסובר דמוכר חוזר ולא לוקח דחושש לשמא יאמר נשרפו חיטך בעלי' וחושש ג"כ לשמא יאמר נשרפו מעות בעלי' לכך העמידו חז"ל דבריהם דמוכר חוזר ולא הלוקח וע"כ המעות קיימי ברשות המוכר והחפצים ברשותו ג"כ וע"כ המוכר חוזר ולא הלוקח ולא שייך שני החששות כמ"ש התוס' כיון דהוא יכול לחזור טרח ומציל החטים ובזה נתיישב הסוגי' דהא דלא קאמר הש"ס משום דלא נהנה הלוקח כיון דרבנן בטלו הקנין זה אינו כיון דדבר תורה מעות קונות בשכירות דלא שייך נשרפו חטי' כמ"ש העמידו חז"ל דבריהם על דין תורה דמעות קונות ולכך אף בספר מעל דמעות קונות ונהנה אבל לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה ובמעות לא זכה במקח כלל אמאי מעל:

ובזה מיושב קושית התוס' דילמא ר"ל סובר דהך ברייתא דספר מעל אתי' כר"ש דסובר דבר תורה מעות קונות דא"כ יקשה מה בכך דמעות קונות מן התורה מ"מ כיון דרבנן תיקנו שלא יקנה והמוכר יכול לחזור הרי לא נהנה כלל כמ"ש מאי אמרת דאף מדרבנן מעות קונות כיון דלא שייך בזה חשש נשרפו חטי' בעלי' כיון דאינו רק שכירות מטלטלין מ"מ נימא בזה לא פלוג ואין לומר דלכך העמידו חז"ל בשכירות דבריהם על דין תורה שלא יאמר השוכר נשרפו מעותיו בעלי' כבר כתבתי דלר"ש דסובר דלוקח אינו יכול לחזור בו המעות קיימי ברשות מוכר ול"ש בזה לומר שמא יאמר השוכר נשרפו מעותיו בעלי' והא דמוקי הש"ס דסיטון כר"ש וקשה הרי לא נהנה כבר כתבתי דבמכר חשיב נהנה דאם יחזור המוכר יקבל עליו מי שפרע אבל בספר ל"ש חשש מ"ש ודו"ק היטב:

סימן ז. ב"ה יום א' ח' טבת תקצ"ג לפ"ק. לכבוד נכדי ידידי כנפשי הרב החריף ובקי המפורסם מו"ה צבי הירש נ"י. מכתבך הגיעני ועל דברי תורה באת והנה ראיתי להשיב על דבריך ראשון ראשון. הנה במה שעלה על דעתו דכסף קונה בעכו"ם במילתא דאין איסורו רק מדרבנן ומה"ט כתב בס' משאת בנימין דגבי חמץ מהני מה שקונה בדיניהם והמ"א סי' תמ"ח השיג עליו מש"ס דבכורות דקאמר בדיניהם שפסקה תורה משמע דהיכי דאין קנין רק בדיניהם לא מהני ועל זה כתבת דחמץ אחר הפסח אינו רק מדרבנן וגם בימי הפסח דבר תורה בביטול בעלמא סגי והא דקאמר הש"ס במס' ע"ז דיהיב רב עצה למוכרי יין לנכרים דיקבלו המעות מן העכו"ם מקודם והקשו התוס' שם דאי נימא דמשיכה בנכרי קונה א"כ מעות אינן קונות ומאי מהני שיקבלו המעות מקודם היינו דשם באיסור תורה לא מהני מה שקונה בכסף לחוד והנה לדעתי אין כאן איסור תורה כלל דהרי אין שם חשש יין נסך כלל רק סתם יינם דאינו אסור רק מדברי סופרים וגם מה שברור בעיניו דבחמץ אינו רק מדרבנן כיון שבטלו לדעתי היכא שמכרו בדרכי הקני' אף אי נימא דהמכירה לא מהני לענין איסור אבל מ"מ אינו בכלל הביטול וכמ"ש בס' ישועות יעקב לדחות דברי הת"ש דדעתו דמכירת חמץ שנהגו בו היינו רק להפקיע איסור דרבנן דמה"ת די בביטול ואני כתבתי שם דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול אף היכי שאין המכירה מועלת והבאתי דברי הר"ן במס' נדרים (דף עייש"ה ואמנם מ"ש עוד דמהני היכי דרמי לכליו של לוקח ברשות המוכר היכי דבלא"ה יש כאן קנין דרבנן להחשיבו קנין של תורה עפ"י דברי הש"מ במס' ב"ב דכתב שם גבי הא דמוקי לה כגון שהי' בעלה מוכר קלתות שהק' בכל דין כלים של לוקח ברשות מוכר נימא דהמוכר הקנה לו מקום בחצרו ותירץ דאין רצונו של מוכר להקנות לו כדי שיהי' בידו לחזור מן המכר והיכי שכבר קנה מדרבנן אין ביד המוכר לחזור וגמר בלבו להקנות לו מקום להצילו מן האיסור דבריך אלו מתוקים ונחמדים. אמנם כבר כתבתי דאי כסף אינו קונה בנכרי אפילו קנין דרבנן ליכא ואף בדיניהם כמ"ש וגם הרי הש"ס הוכיח תחילה דמשיכה בנכרי קונה מהני פרסאי דמשדרי פרדשני ולמה לא נימא דהוא באמת קנין שנהגו בדיניהם אבל אינו דבר תורה שיהי' מועיל לענין איסור ואמנם לדעתי נ"ל דבאמת הא דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"מ אף דנוכל לומר דהקנה לו מקום להנחת הכלי היינו דמספק אין מוציאין מחזקת מ"ק אבל כשעשה מתחלה קנין דרבנן דעכ"פ נפיק מחזקתו הראשונה חזקת מ"ק אז מהני קנין כליו אף ברשות המוכר מטעם דהקנה לו מקום ברשותו דבודאי כיון שרוצה למכור עושה הדבר באופן הראוי רק בשאר קנין יש לנו חזקת מ"ק המתנגד אבל בזה כיון דבלא"ה יצא מחזקת מ"ק מהני אף לענין איסור מטעם דתלינן שהקנה לו המוכר מקום ברשותו להניח שם כליו כ"כ בחידושי:

והנה לכאורה קשה אף אי נימא דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה היינו משום דאמרי' שהמוכר לא הקנה לו מקום ברשותו משום שרצונו שלא יגמור המקח אבל בזה דכייל ורמי למנא דעכו"ם דנאסר משום יין נסך ואם לא יקנה להלוקחים מקום ברשותו יפסיד הכל דגם לאחר לא מצי למכרו משום דיי"נ אסור בהנאה ולא יוכל לקבל דמים מאת הלוקח לכך מקנה לו מקום ברשותו ואף אי נימא ליישב זה כמו שכתבתי במקום אחר לפ"מ שהקשה הריטב"א אמאי