ישועות יעקב קמ

והמה לא השגיחו ע"ז ומסרו הסחורה לאנשי רוסיא אינהו הפסידו לעצמן והנה בהיותי בק' בראד ומסר לידי כת"ר השאלה במכתב הי' נראה שאין שכנגדו חלוק עליו רק בזה שדעתו שטוענין עבור היתומים שמא הי' להמנוח תנאי מפורש לחייב העקספאדיטער וע"כ השבתי בקצרה ע"ז ואח"ז קודם נסיעתי משם הי' במחוצתי הרב מהר"י לנדא ודיבר עמי מעסק זה והי' נראה בעיני דמטעם אחר בא לפטור את אנשי הקאנטאהר וכפי העולה על זכרונו הגיד לי שאין בזה מנהג לחייב את המשלח בטעות שבפאקטארע וכהנה דברים הסוחרים דברי מעכת"ר בגוף הענין לזאת ישבו יחד ויעיינו במה שכתבתי והאלקים הנצב בעדתם יתן בשכלם להוציא הדין לאמיתו ואם יישר בעיני מעכת"ר דברי יצרפו גם דעתי:

דברי ידידו נצח יעקב אורינשטיין:

סימן ו בעז"ה מוצאי שבת ג' כסלו תקצ"ג לפ"ק לק' סלוצק. לכבוד אהובי נכדי ידיד נפשי הרב החריף המפורסם מו"ה צבי הירש נ"י. הגיעני דבריך מגילה עפה כתובה פנים ואחור ומצאתי דבריך ואוכלם ותהי בפי כדבש למתוק קראתי לשבת עונג. ועתה אבאר לך מה שנראה בעיני לבא אחרי דבריו פעם כעוזר פעם כנלחם ואת והב בסופה. הנה מה שכתבת בביאור לשון הרמב"ם בפרק ו' מהלכות מעילה הנה גם אני בספרי ישועות יעקב סי' תמ"ח ובסוף ה' פסח עלה על לבי שהרמב"ם סובר דאף לענין איסור להקל סובר רבינו דמעות אינו קונה ואמנם ברמב"ם פ"ט מהלכות תרומות כתב דישראל שקנה מן הכהן פרה ונתן את הכסף אינה אוכלת בתרומה אף דתיקנו חז"ל דבעינן משיכה וא"כ עדיין ברשות הכהן היא כיון דדבר תורה מעות קונות הרי היא ברשות ישראל מה"ת ולחומרא דאינה אוכלת בתרומה ואמנם נראה לי דבמעילה הטעם דלא מעל במידי דבעי משיכה כיון דבנותן פרוטה של הקדש ולא פגם אינו מועל עד שיהנה ובזה אין כאן הנאה כלל מה שנותן הפרוטה לאיש אחר רק מה דבזה נתקיים המקח והיינו אם אין המוכר יכול לחזור בו אז חשיב הנאה אבל אם אין כאן מקח כלל והמוכר יכול לחזור אין זה חשיב הנאה כלל וממילא אין כאן מעילה כלל ואמנם הא דקאמר הש"ס ראי' לר"ל מהך דנתנה לבלן ולא קאמר דלכך בשאר דברים לא מעל עד דמשך משום דאין כאן הנאה נראה לי דהש"ס סובר דמ"מ חשיב הנאה כיון דאם המוכר חוזר בו מחויב לקבל עליו מי שפרע סומכת דעת הלוקח שלא יחזור בו המוכר ולא יקבל עליו לטותא דמ"ש והנה בפועל כמו ספר וכדומה דקיי"ל דיכול לחזור בחצי היום והקשה ר"ת מה מהני משיכה או מעות ותירץ דאף דיכול לחזור בו מ"מ עושה קנין גמור כל כמה דלא חזר בו וכבר יצא מרשותו ועכ"פ יכול לעכב המספרים בידו ולעשות מלאכתו ע"י אחר עייש"ה בס' א"ז לב"מ ואמנם אי נימא דאין כסף קונה כלל ולענין קבלת מי שפרע פשיטא דפועל יכול לחזור וא"צ לקבל מי שפרע וא"כ אין כאן הנאה כלל וצריך לומר הא דקאמר הש"ס דוקא בלן דלא מחסר משיכה אבל מילי אחריני היינו דבר קנין שקנה בעד הפרוטה של הקדש דבר דשייך בה משיכה לא מעל אף שנהנה ואמנם לפ"ז קשה הא דהקשה הש"ס לר"ל מברייתא דנתנה לספר מעל הא אף לר"י קשה כיון דלא קנה מדרבנן עכ"פ וגם מי שפרע לא שייך בפועל כיון דיכול לחזור אף בחצי היום אין כאן הנאה כלל ולמה מעל ונראה לי ליישב דלר"י מצינן לאוקמי כגון שהתנה שיקנה בכסף לחודא וכמבואר בש"ע סי' דאם התנה שיקנה בכסף מהני והרב הש"ך השיג ע"ז ובאמת דברי הש"ע אמורים רק לענין כסף דדבר תורה מעות קונות רק דחז"ל עשו תקנה ויכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו אבל פשיטא דאינו יכול לעשות בדיבורו קנין במקום שאינו קנין מה"ת ובזה נדחה ראיית הש"ך שם וע"כ לא הקשה הש"ס מהך דספר לר"י דהוי מוקמי' בהתנה לקנות בכסף אבל לר"ל דכסף אינו קונה מה"ת שפיר הקשה דבזה לא מהני תנאי וא"ש:

והנה הא דמהני תנאי היינו כשהדבר נוגע לשניהם שלא יוכלו לחזור בהם דאז אף שאינו רק דיבור בעלמא ויוכל להיות שלא סמכה דעתו שיתיקר אח"כ כיון דאין כאן קנין רק מה שעושה עפ"י דיבורו אמנם כיון דהתנאי מועיל גם לענין שאם יוזל המקח לא יהי' ביד הלוקח לחזור בו דומה למה שאמרו בענין אסמכתא אגב דבעי למיקני גמר ומקנה אבל לר' שמעון דסובר בלא"ה דמוכר יכול לחזור בו ולא לוקח א"כ עיקר התנאי היינו לטובת הלוקח ואין המוכר מרויח בתנאי מידי נראה לי ברור דגם הפוסקים דסוברים דמהני תנאי מודים ובזה נתיישב לנכון קושית התוס' שהקשו אהא דפריך הש"ס לר"ל מהך דספר למה לא מוקי כר"ש דלדידי' בודאי מעות קונות מה"ת כמו דקאמר הש"ס שם דאמר ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא ובזה א"ש דלר"ש קשה מ"מ כיון דמדרבנן המוכר חוזר אין כאן הנאה כלל ואין לומר דאיירי בהתנה כיון דלדידי' לא מהני תנאי ובהך דנתנה לסיטון מעל שפיר מוקי לה כר"ש כיון דנהנה דצריך לקבל מי שפרע אבל בספר דהוא פועל דיכול לחזור בחצי היום היכי דליכא קנין לא צריך לקבל מי שפרע וא"ש ודו"ק היטב:

והנה כבר כתבתי בחיבורי שם והבאתי דעת הר"ן דבשכירות מטלטלין כסף קונה דאוקמי על דאורייתא ושאר קדמונים חולקים ע"ז וכתבתי דבאמת לא שייך בשכירות מטלטלין חשש נשרפו המטלטלין בעלי' כיון דהם חוזרין בעין ואמנם אף דל"ש בזה הטעם מ"מ נוכל לומר משום לא פלוג אף בשכירות תיקנו חז"ל כיון דהוא בכלל מכר דשכירות ליומא ממכר הוא. ואמנם באמת יש חשש שמא יאמר המוכר ללוקח נשרפו מעותיך כמ"ש התוס' ב"מ (דף מ"ג) אלא דלא שייך כ"כ אונס במעות כמו בחפץ כמ"ש התוס' שם ולכך עשו תקנה בזה יותר אבל בשכירות מטלטלין דלא שייך כלל חשש נשרפו מטלטלין לא העמידו חז"ל תקנתם משום חשש