ישועות יעקב קלט

הסכימו יחד שהבנין יהי' שייך לבעל הקרקע והוא יתן דמי הוצאות הבנין ואח"ז דר בה בעל הבנין צריך הדר ליתן שכר דירה בשלימות ואם לא נגמר הדבר ביניהם עדיין כיון שביד שניהם לומר שהבנין לא יהי' של בעל הקרקע אז די מה שנותן בעד הקרקע כשיטת הרא"ש או מה שחסרו בענין הבנין כשיטת הנימוק"י וא"צ לשלם רק מה שמחסרו כמו ששלמו הקרמונאי:

סימן ה. לכבוד אהו' יד"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם כ"ש מ' שלמה נ"י מ"ץ דק' בראד מכתב כבודו הגיע עדי ותגל נפשי בשמעי משלומו הטוב וע"ד השאלה שדברתי עם כת"ר בעת היותי בק' בראד הנה כבר הסכמתי עמו בגוף הדין בטענה דלא שכיחא דאם הספק בפרעון והחיוב ודאי לא טענינן ליתמי וזה הוא הכרעה טובה בין הדיעות אם היות שדעת הרב הש"ך נראה דאינו מחלק בדבר אמנם הדין דין אמת וכן נראה מדברי הש"ע בעצמו שם שכתב דאם הוא תוך זמנו אין טוענין ליתומים שמא פרע אביהם והקשה הרב הש"ך הא כיון דיש לו מגו אף בתוך זמנו נאמן דמגו במקום חזקה הוא בעי' דלא איפשטא וקולא לנתבע וכתב דמ"מ טענה דלא שכיחא היא וקשה הרי בטענת נאנסו דהיא טענה דלא שכיחא הביא הש"ע שני דיעות אי טענינן בשביל היתומים א"ו דבנאנסו כיון דקיי"ל כלישנא בתרא דרב פפא בפרק אלו נערות דמשעת אונסין התחיל החיוב א"כ הוי אינו יודע אם נתחייבתי כמ"ש הנימוקי יוסף בסוגי' דשאלה חצי יום לכך אף טענה דלא שכיחא טענינן לדעת קצת פוסקים אבל בפרעון תוך זמנו כיון דהחיוב ודאי יש כאן רוב וחזקה דהיינו חזקת חיוב לא טענינן ליתמי כמו שכתב הבעה"מ בפרק האשה שנתארמלה דאם נימא רוב נשים בתולות נשאות מהני להוציא ממון אף דבעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דאיכא רוב וחזקה מהני אף להוציא ממון וכן בהך דפרעון ביומא דמישלם זמני' תפס הרב בסי' ע"ח בפשיטות דלא טענינן ליתמי ובנאנסו הביא שני דיעות א"ו כמ"ש והרב הש"ך שם נדחק בזה ולפמ"ש הדבר נכון:

והנה כבר כתבתי דרש"י פירש בהך דהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך ובאלמנה היורשים אומרים לה אלמנה נשאך אבינו והראב"ד הקשה ע"ז דא"צ דהרי הב"ד טוענין עבור היתומים ואמנם בירושלמי קאמר להדי' דבאלמנה איירי שהיורשין טוענין ולא פירש שהב"ד טוענין ואמרתי בחידושי דהירושלמי לשיטתו דסובר דרוב נשים בתולות נשאות ואינו סובר דרוב הנשאת בתולה יש לה קול והא דלא מהני הרוב משום דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ כיון דיש רוב הסותר דנשאת כשהיא אלמנה אין הב"ד טוענין עבור היתומים רק היתומים בעצמן צריכין לטעון ולדידן דקאמר הש"ס רוב הנשאת בתולה יש לה קול לכך כתב הראב"ד דב"ד טוענין עבור היתומים דאין לומר דהוי מילתא דלא שכיחא דכמו דיש רוב נשים בתולות נשאות כמו כן יש כנגדו לומר כיון דאין קול ע"כ אלמנה נשאת והנה בזה נראה מדברי התוס' דכתבו לרב פריך דאית לי' הולכין בממון אחר הרוב ולא פירשו דאף לשמואל פריך משום דקשי' איך נטעון ליתמי שמא אלמנה נשאת הרי הוא סותר הרוב ודמי' לנאנסו דכתבו התוס' דלא טענינן ליתמי משום דלא שכיח ומילתא דפשיטא דהך דרוב נשים בתולות נשאות עדיף מהך דנאנסו דלא שכיח דהרי אף לרב דסובר הולכין בממון אחר הרוב מ"מ כשטוען נאנסו נאמן ואמנם אפשר דהתוס' סוברים כשיטת הרמב"ם דמשעת משיכה נתחייב באונסין וע"כ אין טוענין עבורם נאנסו כיון דהב"ד אין טוענין והיתומים אינן יודעין הוי כמו א"י אם פרעתיך וכמ"ש הנימוקי יוסף בסוגי' דשאלה חצי יום אבל לטעון עבורם שמא אלמנה נשאת דהוי א"י אם נתחייבתי טוענין אף טענה דלא שכיחא. ובתשובה שכתבתי בענין זה לכבוד הרב החסיד הגדול מו"ה אשר אבד"ק פרעמישלא הבאתי עוד ראי' לחילוק זה:

והנה בגוף הדבר אם לא התנה המשלח עם העקספעדיטער שיקבל עליו כל אחריות אף מה שיהי' מחמת הפעקטארע כתב כת"ר שהמנהג פשוט אצל אנשי קהילתם שמחויבים אנשי הקאנטאהר או הסוחרים לשלם כל הזיקות שימצא מחמת טעות שבפאקטארע ואמנם מעכ"ת כמסתפק מחמת שכבר נתנו הסחורה באדעס לאנשי הקאנטאהר והמה מסרו הסחורה לסוחרי רוסיא הנה בגוף הדבר אם העלילו על הנפקד מחמת פקדון והציל הפקדון בממון שלו נחלקו הפוסקים כאשר הובאו דבריהם ביתה יוסף בחו"מ סי' קכ"ו ובד"מ שם ובש"ע שם כתב דאם הציל הפקדון בממון שלו נוטל מה שהוציא מן הפקדון והרב הש"ך כתב כיון דנחלקו הפוסקים בדבר יוכל המוחזק לומר קים לי ואמנם הרב הנ"ל בעצמו כ' בס"ק דהיכי דיד העכו"ם שולטת בפקדון וידע היכן הוא אלא שזה נתן את שלו להציל הפקדון אף החולקים מודים דנוטל את שלו מן הפקדון וכיון דאין בזה מחלוקת אף שכבר נתן הפקדון מידו יוכל לתבוע את כל מה שהוציא כמבואר מלשון הרב הש"ך דרק מטעם קים לי בא לחלק בין כשהוא תח"י או שכבר הוציאו מתח"י ועוד נראה לי דדוקא כשהעכו"ם בא כבר לקבל הפקדון והוא נתן מעות שלו בזה אפשר לפטור את בעל הפקדון דכיון שלא גבה ממנו בעת שהפקדון תח"י אולי כבר מחל לו אבל באם לא הי' הדבר ברור עדיין אם יצטרך לשלם וכמה יצטרך לשלם וכיון שהי' בידו לעכב הפקדון עד אשר יצא דינו לאור אלא שמסר הסחורה לאנשי הקאנטאהר שלא יפסידו יום השוק ולא מחלו העקספאדיטערס את שלהם וגם לא ידע דמחל לא ידעתי למה לא ישלמו אנשי הקאנטאהר דמי הקנס מאחר שכן המנהג בין הסוחרים ועל דעת כן קבלו הסחורה ואין מקום לומר בפטור אנשי הקאנטאהר רק אם לא ידעו מזה שנמצא ריעותא בפאקטארע וע"כ מסרו הסחורה לאנשי רוסיא ולא עכבו בידם דבר ובזה העקספאדיטער גרם לעצמו מה שפשע ולא הודיע אבל אם הודיע הדבר לאנשי הקאנטאהר