ישועות יעקב קלא

עוד נראה לי דבלא"ה אין האשה נאמנת לומר שמתו הבנים קודם דאין צרה מעידה לחברתה בין להתירה בין לאוסרה והאמת כי בכ"מ כתב על מ"ש רבינו בטעם פסול אלו הנשים דחיישי' שמא תתכוין לקלקלה והוא עדיין קיים וכתב הרב דכוונת רבינו דדוקא משום שעדיין הבעל קיים היא מתכוונת לקלקלה אבל כשכבר מת הבעל והיא באה להעידה נאמנת והשיבו ע"ז מהא דאמרו בירושלמי צרתה אינה מעידה אפילו נשואה כבר לאחר וכתב הב"ש דאם צרתה נשואה כבר לאחר אמנם היא דרה עם הבעל הראשון אין הצרה מעידה שרצונה להפריד בין בעלה לצרתה אבל אם האשה כבר נשואה לאחר צרתה מעידה כיון שכבר נפרדו מאין לה עסק עם בעלה ולפ"ז בנידון שלפנינו במיתת הבעל נפרדו שניהם ואנו דנין אם שניהם זקוקים ליבם ואם הבנים עדיין בחיים או שמתו אחר מיתת אביהם מה להם זה בזה לא חשובה צרתה כלל ואמנם בס' ישועות יעקב סי' י"ז השגתי על הב"ש וכתבתי דיש חילוק בין צרתה דשנאה מחמת צער הגוף א"כ אף אחר שנתפרדו אינה נאמנת אבל שאר נשים דאין השנאה מחמת צער הגוף רק משום דאכלה לגרסנא וכדומה כשנתפרדו גם שנאתם גם קנאתם אבדה וכ"כ מהרש"א במס' יבמות (דף קי"ט) אמנם כבר כתבתי בחיבורי דתה"ד חולק על סברא זו דבפסקי מהרא"י נסתפק אם הני נשים דאינן נאמנים להעיד עלי' שמת בעלה נאמנות להכחישה ולומר שלא מת והביא ראי' ממתני' דתנן אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת שאין נאמנות להאשה שאומרת לא מת לפי שהיא צרתה וה"ה שאר נשים שאינן נאמנות לומר מת ולפמ"ש אין ראי' דבשלמא גבי צרה דחשודה לשקר משום שנאה קדומה אבל בשאר נשים דאינן חוששין רק שתתפרד מבעלה למה לה לומר לא מת אדרבה יותר טוב לה שתנשא לאחר ותתפרד מבית בעלה וכבר ידוע מה רב כחו של בעל תה"ד עד שכל האחרונים שמו יד לפה נגדו:

והנה בש"ס דיבמות בהך דשני יבמות הבאות ממדה"י זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו נתייבמו ומתו היבמין אסורות ר"א אומר הואיל והותרו ובעי הש"ס אי טעמא דר"א משום דצרה מעידה לחברתה או טעמא דר"א משום דלא מקלקלה נפשה ונ"מ לאנסובי לצרה מקמי דידה ופשיט הש"ס מהא דקאמר ר"א גבי יבמין דוקא שכבר נתיבמה ש"מ ניסת אין לא ניסת לא משום דאין צרה מעידה לחברתה והנה זה ימים הקשיתי קושי' אחת לשיטת הרא"ש דעד א' ביבמה לשוק אינו נאמן משום דלא שייך דייקא ומינסבא דזימנין דסני' לי' ואם כן לכאורה אף אי לא נימא דצרה רוצית לקלקל לחברתה בלא"ה הא אף עד גמור לא מהני ביבמה אמנם זה אינו דעיקר הטעם דלא שייך דייקא ומינסבא ולכך אין העד נאמן דאיתחזק איסורא דאשת איש ואין ע"א מועיל במקום דאיתחזק איסורא וכאן כיון שהאשה האחרת אומרת מת בעלי ודייקא ומינסבא ודיוקא דידה מרע לחזקת איסור של חברתה וא"כ נוכל לומר דבשאר מקומות סובר ר"א דצרה מעידה לחברתה ואף שלא ניסת תנשא רק ביבמה לשוק כיון דהיא אינה דייקת רק דיוקא דחברתה מועיל לגבי דידה והיינו כשנשאת חברתה ולכך נקט ר"א דוקא בנשאת ונלפע"ד ליישב באופן נאות עפ"י שיטת ר"י בר ברוך בתוס' כתובות (דף כ"ו) דהיכי דהתירוה להנשא אזיל חזקת אשת איש דמקודם כיון דכבר החזקנו כדין שהאשה מותרת כשחוזרת ונאסרת צריך להיות דבר ברור לא מספיקא ומטעם חזקת אשת איש דכבר יצאה מחזקתה וכשיש עוד שני יבמין באופן ששניהם מותרין להתיבם דאשה שאמרה מת בעלי תתיבם כבר החזקנו שבעליהן של שני היבמות כבר מתו אזיל חזקת איסור וממילא נאמנות שתיהן אף שהותרו לחוד קודם שנשאו מהראוי שתהי' נאמנת הואיל וליכא חזקה ודו"ק היטב כי בזה נתיישב הא דלא דייק הש"ס דאמאי לא פליג אר"א ארישא דמתני' בליכא יבמין אחרים אי סובר ר"א דצרה מעידה לחברתה והבן:

נחזור לעניננו דיש מקום ספק אי צרתה נאמנת לומר דזקוקה ליבם כיון דאם לא תאמר כן ותנשא לאיש זר אינה נחשבת צרתה וגם כעת כיון שעכ"פ בעלה מת בודאי וכבר נתפרדו אינה חשודה לקלקל ואמנם בחיבורי כתבתי דלכך אמרי' בצרתה וה"ה בשאר נשים שאינן מעידות לשיטת התה"ד] דכשם שאינן נאמנות להתיר כך אינן נאמנות לאסור דהיינו לומר שלא מת ודברי הרמב"ם נראין דדוקא כ"ז שלא נתפרדו כמ"ש הכסף משנה דיש לחלק הענין דלומר מת דבזה גורמת שתעבור חברתה על א"א גם מי שישא אותה בזה אם כבר נתפרדו אינה חשודה ודומה לשאר שונא דכשר להעיד אבל לומר שלא מת דבזה לא קעבדה מידי רק דחברתה מעוכבת להנשא עי"ז חשדינן אותה למשקרת וגם כיון דבלא"ה יש ספק אם מת כבר ומדרבנן האמינו לאשה לומר מת הבעל משום דעל"ג אבל לומר שלא מת מהראוי שלא להאמין גלל כן בחשש כל דהוא אמרינן דאינה נאמנת עיין היטב בחיבורי ולפ"ז גם בנידון דידן אין להאמינה אמנם עכ"ז כיון דלפי דברי מכתבו ידוע הוא מקום האחים אף אם הם בריחוק מקום לא נחשב בזה מקום עיגון ומהראוי למעל' לחקור היטב אולי יהי' אפשר בחליצה אף בדרך רחוקה וחלילה להקל ואמנם אם אי אפשר בחליצה בשום אופן והוא מקום עיגון גדול ישאל עוד א' מגדולי הזמן ואז מטינא שיבא מכשורא וחלילה לסמוך עלי לבד. דברי ידידו:

סימן לט. ב"ה יום ג' כ"ח סיון תקצ"ב לפ"ק לק' גריידונג החיים והשלום לכבוד ידידי הרב החריף מו"ה חיים דוד נ"י מכתבו הגיעני ע"ד האשה מיאס שבאת לק' גריידונג לחלוץ מאחי בעלה ואין עדות שהאיש מק' גריידונג הוא אחי בעלה רק עפ"י אמירתה שבעלה הגיד לה בחייו שיש לו אח וזה שמו ובאמת אף שאשה נאמנת באיסור אשת איש לומר מת בעלי מ"מ באיסור לאו כגון לומר מת יבמי שתנשא לשוק אינה