ישועות יעקב קלב

נאמנת לפי שאינו רק איסור לאו קל בעיני' או מטעם זימנין דסני' לי' ואמנם לדעתי יש מקום להתירה עפ"י דבריו כיון שכבר כתבתי בזה בחידושי דאם א' נשא אשה במקום שאין מכירין אותו ומת ולא ידעינן אם יש לו אחין אשתו מותרת להנשא לשוק כיון שאינו מוחזק באחין ואף שמדברי הרשב"ם במם' ב"ב (דף קל"ה) נראה דחוששין שמא יש לו אחין כבר נחלק עליו הרשב"א וכן הלכה ומורין כן דהרי לא שמענו מעולם דשתוקי ואסופי שא"י מי הוא אביו כשישא אשה יתנה עלי' כמו באח מומר וכדומה כיון שאם ימות בלי בנים תהי' אשתו אסורה לשוק כיון שאין מי שיחלוץ לה אלא ודאי דנהגו כדעת הרשב"א שאם אינו ידוע אם יש לו אחין אין חוששין לו באחין וזה ברור כיון דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ובעת הנשואין אנו מסופקין אם נשואין האלו אוסרין אותה אף אחר מיתת בעלה בלא בנים או לא מוקמינן לה אחזקת היתר וזה פשוט ומעתה אילו היתה אשה זו שותקת ולא הגידה שבעלה אמר לה שיש לו אח בק' גריידונג היתה מותרת לשוק וכיון שכן הפה שאסר הוא הפה שהתיר שאחר שיחלוץ לה אחי בעלה מקהלתם היא מותרת כמו שכתבו התוס' דמה"ט נאמנת לומר מת בעלי ואח"כ מת בני כיון שאם היתה שותקת מן מיתת הבן היתה מותרת מהני דיבורה שהבן מת אח"כ ואמנם היינו צריכין לחקור בק' יאס אולי הגיד שם עוד לפני אנשים שיש לו אח ולא הזכיר שמו דאז אין להאשה מגו ואינה נאמנת לומר שזה האיש הוא אחי בעלה וכמ"ש הט"ז בסי' קנ"ז לענין הך דמת בעלי ואח"כ מת בני דאם יש ע"א שיודע ממיתת הבן וא"י אימת מת והיא אומרת מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת כיון דאין לה מגו:

סימן מ. ב"ה יום ו' טו"ב חשון תק"ץ לפ"ק לכבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי מוהר"ר שלמה נ"י מ"ץ וראב"ד בק' בראד מכתבו היקר הגיעני ע"ד אשה שבעלה הלך לעולמו בלי זרע כלל גם בן ואח אין לו וכאשר רצתה להנשא לאיש אחר העידה חמותה כי בעלה הי' לו בן קודם שנשאה זה לערך ארבעים שנה ומחמת כי אביו הכהו מכה רבה ברח והלך לו וזה עשרים שנה לא נשמע ממנו כלל ועוד אחד העיד כן אלא שהעיד ג"כ כי היבם כבר מת ומעל' האריך בזה להתיר האשה מכבלי העיגון ולא הי' הפנאי מסכים לעיין בדבריו כי האשה העני' נסעה מזה גם כי אין דרכי מעולם לעיין בדברי השואל ועתה אשיב למעל' דעתי בגוף הדין:

והנה בש"ע אהע"ז סי' קנ"ז מבואר דהיכי דלא הוחזק באחין אין ע"א נאמן לומר שיש לו אחין ועיי"ש סעיף ו' ואמנם בחיבורי ישועות יעקב סי' הנ"ל הבאתי תשובת מהרי"ט סי' פ"ג דדוקא בידוע בבירור שלא הי' לו אחין ובא אחד ואמר שנולד לו אח לאח"כ בזה אין ע"א נאמן להוציאה מחזקת היתר אבל אם אינו ידוע אם יש לו אחין אלא דממילא מותרת כיון שאינו מוחזק באחין כשבא א' ואומר שאף בעת שהי' אצלינו בחזקת שאין לו אח בעת ההוא הי' לו אח נאמן העד לומר שהי' לו אח ולא שייך כאן לומר שאין העד נאמן לסתור החזקה דאינו אלא מברר הדבר שבטעות החזקנו אותו עד כעת בחזקת שאין לו אחים והאריך הרב ז"ל עוד דלא שייך כאן לומר שאין העד נאמן להוציאה מחזקתה דאדרבה כיון שהיתה בחזקת איסור אשת איש אף שכעת מת בעלה מ"מ אמרינן דעדיין אסורה לעלמא משום זיקת יבמין דמחזקינן מאיסור לאיסור כמו דאמרי' בנזיר הלך לטבול מטומאתו ומצא מת מושכב בקרקעית הבור דאף דטומאת התהום הותרה לעושה פסחו מ"מ כאן מחמת חזקת טומאה שהי' עליו לא יצא מחזקתו מספיקא וכן בספק נגעים יש חילוק בין נזקק לטומאה וכמו כן אמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת לענין ספק בשחיטה ואף דכעת בלא"ה יצאת מחזקת איסור הראשון דהיינו איסור אבמה"ח מ"מ מחזקינן מאיסור לאיסור דהיינו דעכ"פ הי' הדבר בחזקת איסור א"כ אמרינן עדיין באיסורו עומד דהיינו איסור אחר וה"ה בזה מהני חזקת איסור א"א להחזיק שעדיין אסורה לכל העולם. ואמנם התוס' במס' ביצה (דף כ"ו) ובמס' שבועות (דף כ"ד) כתבו דיש על הבהמה איסור עשה דשאינה זבוחה דרחמנא אמר וזבחת ואכלת לאו הבא מכלל עשה וכשלא נשחטה כהוגן עדיין יש עלי' איסור עשה דשאינה זבוחה כהוגן וא"כ מוקמינן לה בחזקת איסור דשאינה זבוחה ולא משום דמחזקינן מאיסור לאיסור עכת"ד:

והנה לכאורה לשיטת רש"י ז"ל הי' לנו לחוש לשמא נטרפה הבהמה היכי דלא שייך לומר רוב בהמות כשרות כגון דאתיליד בה ריעותא ומטעם דיש כאן חזקה לאיסור א' דנולד ריעותא מחיים והא דאמרי' נשחטה בחזקת היתר עומדת היינו כמ"ש הרמב"ן דחזקה אתי' מכח רובא דרוב בהמות כשרות ובזה אתי שפיר הא דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובא מעולה ומפסח דילמא טריפה היא אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא והקשה הרשב"א ז"ל לשיטת הרמב"ם דכל הספיקות מן התורה לקולא דילמא משום ספיקא מקילין ומנ"ל דאזלי' בתר רובא ובזה א"ש דאי לא אזלי' בתר רובא ויש כאן ספיקא אי הבהמה טריפה אין כאן ספק השקול דניזל לקולא דיש כאן חזקת איסור אבמה"ח דנימא דהבהמה טריפה דמחזקינן מאיסור לאיסור ואמרינן דהבהמה אסורה באכילה אף אחר שחיטה משום חזקת איסור ואמנם אי נימא דמשום חזקת איסור שאינו זבוח קאתינן עלה א"כ כשנשחטה כהוגן ואנו מסופקין אי נעשית טריפה מהראוי להקל מן התורה כמו בשאר ספיקות לשיטת רבינו ז"ל. [ובחידושי להרמב"ם כתבתי ליישב הא דכתב רבינו פ"ה מה' עיוה"כ הי' השעיר המשתלח טריפה פסול שנאמר יעמד חי פרט לטריפה והקשה המשנה למלך דהרי הש"ס כאן יליף דאזלינן בתר רובא משעיר המשתלח דשמא טריפה וקאמר מה. נ"מ ומשני משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר