ישועות יעקב קכט

נהי דאם התנה בעת הקידושין חשיב ספיקא אם מחל אבל היכי דלא ידעינן אם התנה וחזינן דבעל אח"כ פשיטא דאינו נאמן לסתור החזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז והדבר ברור כשמש:

ובזה נרא' לפע"ד ליישב מה שהקשיתי בחידושי על דברי רבינו פנחס הלוי אחיו של הרא"ה שכתב ליישב הא דקאמר הש"ס לר"ל דסובר דמשום ב"א לא תיקנו זמן משום דזנות לא שכיח דהרי בהך דבתולה נשאת ליום הרביעי תיקנו משום זנות אף דלא שכיח ותירץ דדוקא באשה נשואה אמרינן זנות לא שכיח לפי שבעלה משמרה אבל שם תיקנו משום זנות דאירוסין דהוא שכיח יותר משום דאין הבעל משמר אשתו הארוסה ותמי' גדולה עליו איך נעלם ממנו ש"ס ערוכה בהך דכותב טופסי גיטין דקאמר דצריך שישייר מקום הזמן קא פסיק ותני ל"ש ארוסה ול"ש נשואה בשלמא למ"ד משום בת אחותו ניחא אבל למ"ד משום פירות ארוסה מי אית לה פירי וקשה הא בארוסה זנות שכיחא ושפיר נוכל לומר משום בת אחותו ובזה אתי שפיר דבודאי גם הר"פ הלוי סובר דזנות בהתראה לא שכיחא אלא דקשיא לי' אמאי לא קאמר ר"ל הטעם דיחפה על בניו או אם ירצה להחזירה וזה שייך אף בלי התראה ואמנם לכאורה נוכל לומר דבלי התראה אף אם יכתוב זמן לא מהני מידי דאם ירצה לחפות עלי' תוכל לומר שתנאי הי' בקידושין כמו שהקשה הרמב"ן ואין לומר דבאין הגט תח"י לא תוכל לומר כן דא"כ למה קיבלה התראה דהרי באמת לא קיבלה התראה אלא דעדיין נוכל לומר תקנת הזמן משום בת אחותו בנשואה דבזה אחר התקנה שיש זמן לא תוכל לומר שתנאי הי' בקידושין דאינן נאמנים בזה כיון דבעילתו ב"ז ואין לומר משום דיוקשה בארוסה למה תיקנו זמן דבזה הזמן אינו מועיל דעדיין יכול לומר תנאי הי' בקידושין דהרי גם טעם דפירות לא שייך בארוסה דהרי אין לה פירות וע"כ משום תקנת ולד כמו דמסיק הש"ס בפרק כל הגט דף הנ"ל ועיקר הטעם דפירות הוא בנשואה ובנשואה שייך טעם דבת אחותו כיון דאף בלי התראה לא נוכל לומר דנתקדשה על תנאי כיון דאין אדם עושה בעילתו ב"ז וע"כ תירץ דבנשואה לא שכיח אבל בארוסה דבלא"ה לא שייך בת אחותו רק בהתראה וזה בודאי לא שכיח דמהכ"ת תקבל על עצמה התראה וע"ז אף ר"י מודה אלא דסובר אף משום מילתא דל"ש עשו. תקנה אבל ר"ל דסובר דלא עשו תקנה משום לא שכיח א"כ בארוסה דלא מהני התקנה רק ע"י התראה דבלי התראה תוכל לומר דנתקדשה על תנאי לא צריך זמן ודוק היטב כי הוא דבר נחמד מאד:

והנה מעכ"ת כתב דבעל כנסה"ג הביא בשם תשובת הרדב"ז דאף אי נימא דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן אבל אם יש עוד עד אחד שמעיד על הגירושין נאמן הבעל דעכ"פ מהני מגו של הבעל להוציא אותה מחזקת אשת איש וע"א נאמן במקום דלא אתחזק איסורא או דע"א מוציא מחזקת אשת איש ואז מהני מגו של הבעל זה זמן רב חשבתי כן מדעתי דנפשי ואמרתי להביא ראי' לזה מש"ס דגיטין (דף ס"ג) בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים וליהמני' לבעל דאמר ר"י בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן והדבר תמוה מאד דהרי אנן קיי"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן להקל וכמו דקאמר הש"ס וא"כ כמו דקאמר הש"ס שם אהך קושיא דנימא חזקה שליח עושה שליחותו ה"מ לחומרא אבל לא לקולא ה"נ הו"מ הש"ס לומר אהך קושי' דנאמין לבעל שאמר גרשתי דהרי אינו נאמן להקל ובזה א"ש כיון דהא דאינו נאמן היינו בליכא עד אחד שאומר כדבריו א"כ כאן דהשליש אומר כן שניתן לו לגירושין נאמן כיון דאיתרע חזקת א"א או כיון דבעל שאומר גרשתי מהראוי שיהי' נאמן אלא משום ריעותא דאין לו קול או משאר טעמים עכ"פ איתרע חזקת א"א ושוב נאמן עד אחד. אח"ז ראיתי ברשב"א שהקשה כן בהא דהקשה הש"ס ונהמני' לבעל שאומר גרשתי דהרי קיי"ל דאינו נאמן מבואר מדבריו דלא מהני ע"א להעיד על הגירושין בצירוף הבעל שאומר גרשתי ועלה על לבי לומר דבאמת אנן לענין למפרע פשיטא דאינו נאמן אף בצירוף העד כיון דאינו בידו רק מכאן ולהבא נאמן בצירוף העד והנה בש"ס שם פליגי אמוראי באומר למפרע שאינו נאמן אי נאמן מכאן ולהבא חד סובר דפלגינן דיבורי' וח"א כי אמרי' פלגינן דיבורי' בתרי גופי וכו' והנה הראב"ד בחי' מכות בהך דאילעי וטובי' קריבי דערב הוי כתב דהא דאמרינן פלגינן דיבורי' היינו בבע"ד או באשתו דאשתו כגופו והו"ל כבע"ד עצמו אבל בעד שאינו נאמן לא אמרי' פלגינן דיבורי' דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועתה א"ש דבאמת נוכל לומר דהך דבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין איירי בנתגרשה זה כמה ימים לפי דברי הבעל והשליש וא"כ מה הקשה הש"ס ונאמין לבעל וע"כ משום דהש"ס סובר פלגינן דיבורי' והיינו אם אין אנו צריכין לעדותו של העד אבל אם אנו צריכין לעדות העד והעד ג"כ אינו נאמן רק מכאן ולהבא דיש לו צירוף בידו לגרשה של הבעל אבל לענין למפרע דאין לו צירוף הך סברא דבידו לגרשה באמת אין העד נאמן וכיון שהעד מעיד על למפרע גם על להבא אינו נאמן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ודוקא היכי דבידו של הבעל מהני להאמין לבעל עצמו ואינו צריך לעדות העד אז שייך פלגי' דיבורי' אבל לענין עדות העד חשיב עדות שבטלה מקצתה ודו"ק היטב:

אמנם כל זה לפלפל ולסלסל בדברי תורה אבל בהגיע תור פרק הלכה הדברים מורים בדברי הרשב"א דאף בצירוף עד א' אין מאמינים לבעל לומר גרשתי את אשתי ומי הוא גבר אשר ידבר דבר נגד רבינו הגדול הרשב"א ז"ל. שוב בינותי בספרים וראיתי בספר כנסת הגדולה סי' קנ"ב הביא תשובת הרדב"ז סי' רמ"ה שכתב דאם עד אחד מעיד על הגירושין וגם יש שני עדים ששמעו מפי שנים שנתגרשה לא תצא משמע מדבריו דלאו מטעם בעל שאמר גרשתי את אשתי קאתי עלה אלא דשנים שהעידו ששמעו מפי שנים יכולי' לסתור חזקת א"א ואז עד אחד נאמן אף בדבר שבערוה: