ישועות יעקב קכח

אינשי דמגרשי בצינעא מ"מ סוברים הרשב"ם והתוס' דרובא מגרשי בפרהסיא ומגו לסתור הרוב לא מהני אבל אי נימא דהך דבידו מחשבו כדבר ברור עד דאמרי' הרי גרושה לפניך אף לסתור חזקת אשת איש לענין למפרע א"כ פשיטא דלא מהני הך סברא דאם איתא דגירשה קלא אית לי' לסתור הך דבידו כיון דהוי כמו עדים ובזה א"ש דברי התוס' הנ"ל שהקשו כיון דס"ד דלר"י אף למפרע נאמן ומנ"ל כן דילמא הכל במכאן ולהבא איירי לפי הס"ד ואקשינן דר"י אדר"י לענין מכאן ולהבא לחוד ובזה אתי שפיר דהתוס' הוכיחו דלפי ס"ד סובר המקשה דלר"י אף למפרע נאמן דאל"כ הו"ל לתרץ דכאן איירי ביש קול גירושין ולכך נאמן משום דבידו לגרשה אבל בליכא קלא אינו נאמן משום דיש כנגדו חזקה אם איתא דגירשה קלא אית לה ודו"ק כי זה ברור:

והנה בהא דקאמר בש"ס שם בההוא דשכיב ואמר דאשתו חזי' לכהנא רבא דנאמן הביא הרמב"ן דברי ר"ת דכתב דאם הי' כוונתו שגירשה איך חזי' לכהן אלא דכוונתו שהי' תנאי בקידושין ונתבטל התנאי והקשה עליו הרמב"ן דא"כ הו"ל למפרע דאינו נאמן וכוונתו דכיון דלפי דבריו איננה אשת איש אף מכאן ולהבא אינו נאמן דלא פלגינן דיבורי' וכ"ש בזה דאינו דומה לאומר גרשתי את אשתי זה שלשים יום דאפשר להאמינו במקצת במה שאומר גרשתי את אשתי נאמן ומה שאומר זה שלשים יום אינו נאמן אבל בזה שאומר שנתקדשה על תנאי אי אפשר למיפלג הדיבור ולחלק הדיבור לשנים והרי זה דומה להך דתשובת הרשב"א דבאומר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבורי' דתיכף כשאומר אני זניתי מעיד על עצמו עייש"ה ונראה לי דבאמת לא מצינו הך דפלגינן דיבורי' או לא פלגינן רק בעד דאי לא פלגינן הוי עדות שבטלה מקצתה משא"כ היכי דנאמינו מתורת מגו כמו בעל דבר מהכ"ת לא נימא דבזה שיש לו מגו נאמן כפי כח המגו כגון באומר שנתגרשה זמן רב דנאמן מכאן ולהבא ואינו נאמן למפרע ואמנם הטעם בזה דבאמת יש כאן חזקת אשת איש וע"כ לא אמרינן לסתור החזקה רק היכי דאמירתו ברי ומה שיש בידו לעשות מורים על ענין אחד אבל בזה דאמירתו מחזקינן שאין בו ממש מצד חזקת אשת איש דלענין למפרע דליכא מגו דבידו א"כ אמירתו אין בה ממש ולכך אף לענין מכאן ולהבא לא מהני אמירתו אבל באומר שנתקדשה על תנאי דאז כשלא נתקיים התנאי נתברר הדבר שלא היתה מעולם בחזקת אשת איש ואדרבה היתה בחזקת פנוי' בזה פשיטא דנאמנת מכאן ולהבא עכ"פ וזה ברור ונכון. ובאמת בתשובת מיימוני דשייכי להלכות כ' דהיכי דלפי דברי העד לא היתה מעולם בחזקת איסור מאמינים עד אחד לחוד ואף דדעת קצת פוסקים דאף באופן כזה אין עד נאמן משום דבר שבערוה אבל באופן כזה דמגו דבידו הוא לענין מכאן ולהבא אלא דאנן אמרי' מתוך שאינו נאמן למפרע אינו נאמן מכאן ולהבא היינו אם לענין למפרע יש חזקה מבלי להאמין לע"א אבל בזה דליכא חזקה אמרינן פלגינן דיבורי' וזה ברור:

עוד הקשה הרמב"ן על שיטת ר"ת דאי נימא דלומר שנתקדשה על תנאי נאמן א"כ נהמני' באומר גרשתי' במגו דאי בעי אמר שנתקדשה ע"ת נלע"ד ליישב דבאמת כתב הכנה"ג בסי' פ"ב בשם הפוסקים דמגו להוציא מחזקת א"א לכ"ע לא אמרינן וצריך לומר דהא דבעל שאומר גרשתי את אשתי כיון דבידו לעשות מה דקאמר נאמן אבל למפרע דאינו בידו שתהי' גרושה בזמן ההוא אף דיש לו מגו דאי בעי אמר שנתקדשה על תנאי הרי מגו להוציא מחזקת אשת איש לא אמרינן ודו"ק:

עוד הקשה הרמב"ן דאי נימא דאם אומר תנאי הי' בקידושין נאמן א"כ יכול לחפות על בת אחותו ולמה תיקנו זמן בגיטין נ"ל דבאמת התוס' הקשו למאי דס"ד דבעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן אף למפרע למה תיקנו זמן בגיטין הא אף בלי גט נאמן לומר גרשתי ואמנם באמת לק"מ דבאמת קשה איך יחפה אם יהי' ת"י גט בלי זמן כיון דאין האשה נהרגת אלא א"כ התרו בה וקיבלה על עצמה התראה איך תוכל לומר שנתגרשה מקודם למה קיבלה על עצמה התראה וכתב בספ"י כיון שיש תח"י גט כריתות תוכל לומר דהא דקיבלה התראה דרך שחוק הי' דהרי גיטה בידה והיינו אם יש גט תח"י אבל אם תאמר שנאבד הגט והבעל יאמר שנתגרשה אף אי נימא דנאמן לפטרה מיבום וכ"ש דאינה נהרגת מ"מ לא הי' לה לקבל התראה כיון דאין הדבר מבורר וגם הי' לה לחוש שמא לא יאמר הבעל שגירשה ומדקיבלה על עצמה התראה ש"מ שהיתה אשת איש גמורה וזה ברור מאוד בישוב קושי' התוס' והרמב"ן דהיכי דאין הגט תח"י מהני מה שהתירה עצמה למיתה והנה התוס' הקשו בזה"ז למה תיקנו זמן ותי' משום שלא יחפה על בני' ממזרים או שירצה להחזירה וע"ז שפיר קשה קושית הרמב"ן כיון דבזה"ז ליכא התראה א"כ יכול לחפות עלי' ולומר שתנאי הי' בקידושין ואמנם כזה קשה בלא"ה דהרי הש"ס קאמר דר"ל לא קאמר משום בת אחותו משום דזנות לא שכיח וכתבו, התוס' דהיינו בעדים והתראה ועיקר כוונתו התראה דהרי לשיטת רש"י תיקנו דבתולה נשאת ליום רביעי שמא יתברר הדבר בעדים שזינתה הרי אף זנות בעדים שכיח רק דבהתראה לא שכיח וקשה עדיין ליתקנו משום שמא תזנה בת אחותו ויחפה על בני' או שיחזירנה וצריך לומר כמ"ש הרא"ש דמשום הני טעמי לא תיקנו, זמן ועיקר משום חיפוי שלא תיהרג ורק דמטעם כל דהוא האריכו התקנה אף בזמן הזה עייש"ה בדברי הרא"ש ויבואר לקמן. והנה הך מילתא דכתב ר"ת דבאומר תנאי הי' בקידושין נאמן היינו בארוסה אבל בנשואין דקיי"ל אין תנאי בנשואין דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעולת זנות ומחל על התנאי והיינו לפי דעת הרבה פוסקים דהך דאין אדם עושה בעילתו ב"ז הוא ודאי גמור ואמנם אף לפי דעת הפוסקים דאינו חשיב כודאי רק דצריכה גט מ"מ כיון דקאמר הש"ס במס' יבמות בנשואין מי איכא למימר תנאי הוי בנשואין וכתבו התוס' דאין רגילות שיעשה תנאי בנשואין א"כ