ישועות יעקב קכז

לכתוב משה יהודה המכונה ליב ולא נטעה לומר דכינוי שם ליב קאי לשני השמות דסתמא דמילתא על מה דסמוך לי' קאי הרי דדעתו דענין הכינוי לא קאי על האדם שמכונה כך דאל"כ הי' כאן חשש בעיקר הכתיבה דנימא דהוא נקרא ליב בלבד דהיינו זה האיש ששמו משה יהודה הוא מכונה ליב אלא דקאי על השם דהיינו דשם יהודה יש לו כינוי ליב א"כ ה"ה ביש לו שני שמות קודש וכ"א מהשמות יש לו כינוי יכול לכתוב השמות והכינוי של כ"א ואמנם באמת אני בס' ישועות יעקב השגתי על הב"ש וכתבתי דהמכונה על האדם קאי שהוא מכונה ליב ויש חשש שיאמרו דהאדם הזה ששמו משה יהודה מכונה ליב וע"כ כתבתי דבאופן זה באדם ששמו משה יהודה יכתבו בגט משה יהודה דמתקרי משה ליב וא"כ בנידון זה כיון דמכונה קאי על האדם אין זה נכון מה שיכתבו זאב המכונה וואלף דוב המכונה בער כיון דקאי על האדם מבואר בלשון הגט כאלו שנים המה שמגרשין ואין לזה ביאור כלל וכבר רמזתי דבר זה בס' ישועות יעקב אמנם כ"ז במקום דאפשר לכתוב גט אחר אבל אם כבר ניתן הגט ליד האשה וא"א להשיג גט אחר כמו שבא במכתבו אין להחמיר וכדאי הוא הב"ש לסמוך עליו שלדעתו הדבר פשוט דאין בזה חשש כיון דשני שמות הקודש ושני הכינויים נכתבו בגט מה לחוש יותר ומע"כ כתב בשם חכם אחד שכתב באופן כזה הגט בטל ולדעתי הפריז על המדה ואין כאן רק חשש לכתחלה אבל לא בדיעבד ובמקום שא"א להמציא גט אחר בנקל:

סימן לז. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי מו"ה שלמה נ"י ראב"ד ומ"ץ דק' בראד. מכתבו היקר הגיעני בעשי"ת יומי דחושבנא וכעת ראיתי להשיב בלי איחור ובדרך קצרה והנה זה"ל שאלתו אשה אחת מאנשי קהלתו אשר בעלה נלקח לאנשי הצבא והיא אומרת שנתגרשה מבעלה בק' זלאטשוב וע"א העיד שראה הגירושין ועד א' אומר שראה מכתב מהבעל שבקש ממנה שאף שגירשה מ"מ תמתין חצי שנה ואם לא יבא לביתו במשך זמן הנ"ל אז תנשא לאיש זר וגם יצא קול בק' בראד שהאשה זאת גרושה מאישה וכעת הבע"מ הוא בריחוק מקום ולא נודע מקומו איו ואם לא תמצא האשה היתר ע"י העדים הללו תהי' עגונה צרורה כל ימי' והיא ילדה לזאת יגע מעכ"ת להמציא דרכי היתר ושלח שאלתו אלי כי אין רצונו לסמוך להתירה עד ישמע דבר מה בפי:

והנה עפ"י העד שראה שנתגרשה פשיטא דאין לסמוך דאין דבר שבערוה פחות משנים וגם היא בחזקת אשת איש ועפ"י העד השני שראה מכתב מהבעל שנתגרשה ג"כ אין לסמוך מלבד שמי יודע אם הי' כתב הבעל ואם הי' קיום על מכתב הבעל ואף בעגונה שהאמינו חז"ל ע"א ואף עבד ושפחה ונכרי מסל"ת ומצאו בשטר מת איש פלוני אף דבכל העדות קיי"ל מפיהם ולא מפי כתבם מ"מ בעגונה סמכינן על הכתב כמבואר בירושלמי סוף מס' יבמות ובש"ס דגיטין (דף ע"א) בעדות אשה הקילו רבנן עייש"ה ומ"מ דעת הרבה פוסקים דבעינן שיתקיים הכתב בב"ד ואף המקילין טעמייהו משום דקיום שטרות דרבנן ובעדות אשה מקילין אבל בזה מהכ"ת להקל בלי קיום ב"ד ושמא אינו כת"י הבעל כלל ועוד אף אם הבעל עומד לפנינו ואומר גרשתי את אשתי קיי"ל דהוי ספק וחולצת ולא מתיבמת כמבואר בש"ס דב"ב (דף קל"ה) וכן פסקינן להלכה בטוש"ע סי' קנ"ב ומטעם שאומרת גרשתני דקיי"ל דנאמנת לפי שאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה אנן קיי"ל דדוקא באומרת בפניו אבל שלא בפניו מעיזה כמבואר בש"ס דמס' גיטין וכן פסקינן להלכה בסי' י"ז ועוד דאף אם אומרת בפניו דעת הרבה פוסקים דאם יש עד א' דמסייע לה מעיזה וגרע מאלו ליכא עד אחד דאומר שנתגרשה דבזה שייך העזה ומטעם קול אין מקום צירוף להתיר דהלכה רווחת בישראל דאין קול מועיל להתיר ואף להחמיר קלא דבתר נשואין לא מהני כמבואר בש"ס דגיטין (דף פ"ט) ובטוש"ע סי' מ"ו וכיון דידוע דהיא אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני וראיתי לעיין בכל צדדי היתרים הנ"ל אולי נוכל למצא סמך להתיר מחמת א' מהטעמים הנ"ל או בהצטרף יחד שני טעמים ודבר שלא יצדק מפורד יצדק מחובר:

והנה בש"ס דמס' ב"ב קאמר הש"ס דר"י סובר בעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן והא דקאמר אינו נאמן מחלק כאן למפרע כאן מכאן ולהבא והקשה מעלתו אמאי לא מוקי הש"ס דהא דקאמר נאמן איירי ביש קול שנתגרשה אלא דקול לא מהני אבל באומר גרשתי את אשתי נאמן משום דבידו לגרשה ובליכא קול אינו נאמן לומר גרשתי משום דאם איתא דגירשה קלא אית לי' למילתא כמ"ש התוס' שם ומזה רצה כת"ר להוכיח דקול מהני בגירושין ידע מעכ"ת דאף אם הי' קושיתו חזקה כברזל אין ללמוד ממנו להתיר ע"י קול לחוד שזהו דבר בלתי אפשרי כמו שיבואר ונגד דעת הפוסקים ובגוף קושיתם גם אני הרגשתי בחידושי וכתבתי ליישב דהנה דעת המקשה הי' דר"י אומר בעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן אף למפרע כמבואר בדברי התוס' בד"ה. שהקשו למאי דס"ד שבעל שאומר גרשתי נאמן לר"י אף למפרע אכתי יחפה על בת אחותו עיי"ש הרי דהתוס' סוברים דלפי הס"ד איירי ר"י אף למפרע ולמפרע אין בידו לעשותה גרושה וצריך לומר דהך טעמא דבידו לגרשה אלים כ"כ והוי כאלו עדים מעידים שהיא גרושה ואינם יודעים זמן הגירושין דיש כח בחזקת הרי גרושה לפניך לסתור חזקת אשת איש ולכך נאמן אף למפרע אבל אי נימא דהך מגו דבידו אינו רק כשאר מגו דאינו דבר ברור אף דמהני לענין לעשותה גרושה מכאן ולהבא מ"מ למפרע אינו נאמן כיון דגם להבא אינו דבר ברור לא שייך לומר הרי גרושה לפניך ועיין בש"ס דקידושין (דף ס"ג) דפליגי בזה אי הך דאי בעי פטר לה בגט הוי כמו עדים או כמו חזקה והנה הך טעמא דאם איתא דגירשה קלא אית לי' אף דאינו דבר ברור דעבידי