ישועות יעקב קכו

אבל אם חזרו בהן קודם לכן לא חשיב עדותן ממש:

והנה בדין מרומה פסקינן דבעי' דרישה וחקירה ודעת הריב"ש דהיינו שהב"ד מחויבים לדרוש ולחקור היטב עד שיתברר הדבר ומ"מ אינו כדיני נפשות ממש שאם אין העד יודע באיזה יום יפסל עדותו וגם לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה בדיני ממונות בדין מרומה ואמנם הרבה חולקים עליו ועיין בספר כנה"ג והנה בש"ס דשבועות בהא דפליגי ר"ה ור"ח בשתי כתי עדים המכחישין זה את זה דסובר ר"ה זו באה בפני עצמה ומעידה ור"ח סובר דשני הכתי עדים פסולים לכל עדות שבתורה וקאמר הש"ס מלוה ולוה ושני שטרות ותמהו כולם אמאי נקט בשני שטרות ולמה לא נקט מלוה ע"פ בכה"ג ואמנם באמת לכאורה קשה כיון דכת אחת מאלו משקרים וע"כ קיי"ל דאחד מכת זו וא' מכת זו אין מצטרפין וא"כ זה המלוה שקבל שתי כתות אלו להיות לו לעדות ואנן קיי"ל דהיכי דחזינן דמלוה זה חזר אחר עדים שקרני' הרי הוא בכלל דין מרומה ובדין מרומה צריך דו"ח וכל עדות שבשטר חשיב כאלו אינם אומרים באיזה יום ולמה יהי' מועיל לשיטת הפוסקים הנ"ל ואמנם באמת זה אינו דכיון דשני הכתות כשרים לכל עדות שבתורה לא הוחזקו לעדים המשקרים ואף שבהצטרפות שני הכתות יש כאן חשש כיון שאחד מהם ודאי פסול אין זה המלוה בכלל מהדר אחר עדים שקרנים שיהי' דין מרומה ולכך נקט רבותא דאף כשהמלוה הוציא שני שטרות מ"מ אינו בכלל דין מרומה וכ"ש בעדים מעידים ע"ז דאז אף כשמהדר אחר עדים המשקרים אף דחשיב דין מרומה מהני ודו"ק:

ומעתה בנידון דידן פשיטא דחשיב דין מרומה כיון דבאו עדים אחרים והגידו שהבעל רצה לשכור אותם להוציא לעז על הגט ולומר שביטל הגט א"כ פשיטא דלדעת הני פוסקים החולקים על הריב"ש וסוברים דבדין מרומה מוקמי' על דינא דאורייתא א"כ הני עדים שהעידו מקודם מפי כתב אף אי נימא דיכול לשלוח עדותו בכתב הרי אף שטר גמור לא מהני כיון דליכא דרישה וחקירה דיכולים לומר אחרנוהו וכתבנוהו ובדין מרומה בעינן דרישה וחקירה. והנה לשיטת הרמב"ם דשטר לא מהני בדיני קנסות כיון דהוי מפי כתבם רק משום נעילת דלת תיקנו שיועיל מפי כתבם אבל בדיני קנסות לא תיקנו נראה לי דע"י עדי שטר שמעידין על חמשים אינו חייב לישבע על חמשים הנותרים כגון שתבעו מאה והוא כופר הכל ויש למלוה שטר על חמשים אף שמחויב לשלם החמשים אבל אינו חייב לישבע על חמשים האחרים כדינא דר"ח קמייתא דהרי עיקר הטעם דעדים מחייבים אותו שבועה משום ק"ו דמה פיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה על הנשאר עדים שמחייבים אותו קנס אינו דין שמחייבים שבועה א"כ דוקא עדים שמועילין לענין קנס מועילין לענין שבועה וכיון דעדות שבשטר לא מהני לענין קנס אינו מועיל לענין שבועה ובזה אתי שפיר הך דמלוה ולוה ושני שטרות דאינו משלם רק מאה ולמה לא יתחייב לישבע שבועת התורה על השאר מדינא דר"ח קמייתא ובאמת דהרמב"ם כתב דחייב שבועת התורה והראב"ד כתב הטעם דא"צ לישבע משום דהוי כפירת שיעבוד קרקעות ולפמ"ש הדבר פשוט דאיירי בשטר שאין העדים לפנינו להעיד על הענין וא"כ אף דמועיל בדיני ממונות מ"מ אינו מועיל בדיני קנסות ואינו מחייבו שבועה. שוב האיר ה' עיני וראיתי בהך דינא דמבואר בש"ע חו"מ סי' ל' סעי' ג' ראובן תובע משמעון אלף ת"ק זהובים ומביא חמשה עדים וכו' עייש"ה ונשבע שבועת התורה על מאה ויגלגל עליו הת"ש והקשו כולם בלא"ה מחויב לישבע על הת"ש מדינא דר"ח קמייתא ועייש"ה מה שהאריכו בזה האחרונים ואמנם הגאון בעל ט"ז כתב כיון דנלמוד מק"ו דפיו אינו מחייבו קנס עדים שמחייבים אותו קנס א"כ דוקא עדים שמחייבים אותו קנס מחייבים אותו שבועה על הנשאר אבל עדות מיוחדת שאינו מועיל רק בדיני ממונות ולא בקנסות אינן זוקקים לשבועה הרי ממש כמ"ש ודו"ק:

נחזור לעניננו דלפי דעתי יכולים העדים לחזור ולהגיד כיון שהוא דין מרומה דחזר על עדים אחרים לשקר ולהוציא לעז על הגט צריך דו"ח וכ"ז שלא נחקר עדותו בב"ד יכול לחזור מדבריו. ועתה נבאר הדין בעדים המעידין שפלוני ביטל הגט ואינו ידוע אם ביטל קודם שהגיע ליד האשה או ביטל אחר שכבר הגיע לידה והנה היכי דיש שני עדים שאומרים שביטל ושנים אומרים שלא ביטל הן בביטול הגט או בביטול השליחות כתבו הפוסקים דמוקמי' האשה בחזקת אשת איש ואמרי' שהגט נתבטל והאשה בחזקת אשת איש ואין חילוק בין אם נתקבל עדות הפוסלין או עדות המכשירין תחילה ועיין בכנסת הגדולה בסי' קמ"א בהגהת הטור אות ע"ד ואם כן לכאורה נראה דה"ה בנידון דידן כיון שעדים מסופקים מוקמי' האשה בחזקת אשת איש. ואפשר לומר דאין הנידון דומה לראי' דיש לנו לתלות הביטול באיחור הזמן כיון דזמן הגירושין ידוע לנו ועל זמן הביטול אנו מסופקין יש לנו לתלות ענין הביטול באיחור הזמן כמו בכל דברים המתחדשים שאנו תולין תמיד באיחור זמן וזהו תורף חזקת הגוף אף שהדבר נעשה אנו תולין שנעשה אח"כ וכ"ש בזה כיון שיש איסור דרבנן לבטל שלא בפני השליח וכ"ש בזה שנשבע שלא לבטל וכשעבר וביטל הרי נעשה רשע ויצא מחזקת כשרות ומהראוי להעמידו בחזקת כשרות ולומר שעבר על שבועתו לאחר זמן והרי זה דומה להא דמבואר בש"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ג שאם העידו על א' שעבר עבירה ואין יודעין באיזה זמן וכו' עיי"ש:

סימן לו. להרב מ' בעריש אב"ד מברעזדאוויץ. ע"ד זה שגירש את אשתו והי' לו שני שמות קודש ולכל א' יש חניכה כמו זאב דוב המכונה וואלף בער וכתב בגט כ"א מהשמות וכינוי שלו כגון זאב המכונה וואלף דוב המכונה בער אי הגט כשר אבוא בקצרה. דע דהב"ש סי' קכ"ט כתב בשם משה ליב