ישועות מלכו על הרמב"ם ל

דלקי אביאה בלי קידושין דא"א לפרש כן אבל אפי' לדעת רבינו דבעי קידושין מ"מ כיון דבעי קידושין וקידושי קטנה ל"ה רק מדרבנן ומדאורייתא ל"ה קידושין פשוט דאינו לוקה כיון דבעינן קידושין גמורים ואי לענין איסור פשוט דרבינו מודה דאסור לבעול אף בלי קידושין, וא"ל דאף לרבינו כל שבא עלי' דרך אישות לוקה א"כ אפי' בקידושי קטנה דל"מ מדאורייתא כל דמהני מדרבנן א"כ הוי הבעילה דרך אישות שפיר לוקה לרבינו א"כ הה"ד אפי' מיאנה אח"כ ילקה כמו דאמרינן ביבמות דף נ"ט: דאפי' לר"א דס"ל דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה מ"מ בממאנת מודה דהוי דרך אישות א"כ אין לפירש פ"מ שום מקום ותימא על שי' הרי"ף והרא"ש דהרי לכאורה מדברי ירושלמי הללו מבואר דהוי ממזר מדרבנן וצ"ע: הלכות סוטה

פ"א ה"א קנוי האמור בתורה היא שיאמר לה בפני ב' אל תסתרי עם איש פלוני, משנה ברפ"ק ויש בזה מקום עיון כי הנה בסתירה מבואר ג"כ במשנה דצריך שיהי' בפני ב' וכמש"כ רבינו בהלכה ב' ומ"מ אין זה אלא לענין להשקותה שאינו נאמן הבעל להשקותה ע"פ עצמו ולא עוד אלא אפי' היא מודית שנסתרה אלא שלא נטמאה וגם הבעל אמר כן שראה שנסתרה אין משקין אותה חדא דשתיית המים המאררים דינו כדיני נפשות וכמו שיתבאר לפנינו וכמו שאין ממיתין ע"פ עצמו כמו כן אין משקין שלא ע"פ עדים ועוד דלאו כל כמיני' למחוק את השם, אמנם דווקא להשקותה אבל מ"מ נאסרה ע"פ עצמו אם ראה הסתירה וכמש"כ רבינו בה"ח דאם קינא לה ע"פ שנים ואח"כ ראה בעצמו שנסתרה אע"פ שלא הפסידה כתובתה ואין משקין אותה מ"מ נאסרה עליו, אמנם בקינוי אינו כן אלא שאם לא אמר לה בפני שנים אל תסתרי עם איש פלוני אע"פ שנסתרה בפני שנים לפי דין המשנה שצריך שני עדים על הקינוי לא נאסרה על בעלה אע"פ שאמר לה אל תסתרי ול"ש בזה חד"א בצירוף עדי הסתירה וזה מבואר בסוטה ד"ב ע"ב דאמרינן שם לא לימא אינש בזה"ז לאיתתי' אל תסתרי עם פלוני דלמא קיי"ל כר"י בר"י דקינוי ע"פ עצמו ומסתתרה וליכא האידנא מי סוטה, למבדקה ואסורה עליו לעולם אלמא דווקא לר"י בר"י אבל לפי דין המשנה דאין משקין ע"פ קינוי עצמו אינה נאסרת עליו דאל"כ מאי קאמר דלמא קיי"ל כר"י בר"י הלא גם לפי משנתינו שאין משקין ע"פ קינוי עצמו מ"מ איהו שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ואם בא לשאול אנו מורין לו אחר שידעת כי התרית בה שלא תסתתר ויש עדים שנסתרה היא אסורה לך ולא עוד אלא דלפי משנתינו דעל קינוי צריך ב' עדים גם בזמן הבית אין לו לומר אל תסתרי עם פלוני שהרי כיון שא"א להשקותה ע"פ עצמו ואין כאן עדי קינוי א"כ הדין כמו עתה דאסורה עליו לעולם, מיהו בזה י"ל דבזמן הבית הי' תקנה קלה לזה שיחזור ויאמר לה בפני שנים אל תסתרי עם זה דבזה משקין, אלא שעדיין לא נתיישב מה דקאמר דילמא קיי"ל כר"י בר"י שהרי גם לפי משנתינו הדין כן דלאוסרה עליו א"צ עדים והכי משמע נמי מדברי רבינו בה' ח' שכתב קינא לה בפני שנים וראה שנסתרה אלמא דווקא בקינא לה ע"פ שנים אבל בלא קינא לה ע"פ שנים אע"פ שיודע בעצמו שקינא לה לא נאסרה עליו וזה תימא לכאורה שהרי בסתירה אמרינן אע"פ שלא הי' ע"פ עדים דווקא להשקותה אבל לאוסרה לא איברי סהדי אלא לשיקרא ואמאי לא נימא גבי קינוי כן, ועלה בדעתי למש"כ הרא"ש ביבמות פרק ב' גבי עדי כיעור דלפ"ד הרא"ש נאסרה על בעלה אמנם דווקא כשיש עדים על כך אבל אם הבעל בעצמו ראה הדבר כיעור לא אמרינן שווי' אנפשי' חד"א ותיאסר עליו דלא אמרינן שווי' אנפשי' חד"א אלא כשראה האיסור בעצמו אבל כשלא ראה האיסור בעצמו רק החשד שע"י הכיעור נחשדה שעשתה מעשה זנות אבל הוא לא ראה ל"ש בזה שווי' אנפשי' חד"א, ועמש"כ בחי' ליו"ד סי' א' דל"ת מהא דפ"פ אע"ג דאינו אלא ספיקא, לכן בסתירה שע"י הקינוי הקודמו כיון דאמרינן בסוטה דעד שלא שתתה עשאה הכתוב כוודאי והו"ל כראה שנטמאת אבל בקינוי, דע"י קינוי אין כאן לתא דזנות והיא מותרת לבעלה אלא שהוא גורם לחשדה ע"י שעברה על התראת בעלה שעשתה מעשה בפועל וכיון שאין כאן עדים על הקינוי לא אמרינן שווי' אנפשי' חד"א, ועדיין אין דעתי נוחה בזה שהרי עכ"פ יש עדי סתירה וידענו בבירור שנסתרה א"כ ע"י הקינוי הקודמת הו"ל כראה שנסתרה אחר הקינוי הברורה בעיניו דמה שיודע עפ"י עדים הו"ל כידע בעצמו או ראה בעצמו ויצטרף הקינוי לידיעה ע"פ עדים, לכן נ"ל יותר דלדין המשנה לא נאסרה ג"כ על בעלה דס"ל כהאי תנא דאין לשון קנאה אלא התראה לכן צריך שיהא ב' שע"י כן נגמר התראה שנתפרסם שקינא לה הבעל וחושדה עם פלוני ומתבישה להכנס עמו בסתר אחר שנתפרסם החשד של בעלה ואע"ג דלר"י בר"י קינוי ע"פ עצמו נמי מהני לתנא דמשנה ל"מ וצריך ב' עדים ול"ש בזה שווי' אנפשי' חד"א

וגרסינן בירושלמי נסתרה בפני ע"א בשחרית ובפני ע"א בין הערבים יבא כהדא נתיחדה עמו בפני ב' צריכה הימנו גט שני בפני ע"א בשחרית ובפני ע"א בין הערבים זה הי' מעשה ואמרו א"צ גט שני וכו' קינא לה בפני ע"א שחרית ובפני ע"א בין הערבים מאחר שהוא איש והיא אשה קינויו קינוי יבא כהדא אין מקבלין את העדות עד שיהא שניהן רואין כאחת ריב"ק אומר אפי' באו זא"ז ועיין בקרבן עדה שם זה הנוסחא בירושלמי דידן והנה בחי' לחו"מ בסי' ל' כתבתי דנראה מדברי הירושלמי דדין קינוי שאני מדין סתירה דבדין סתירה הוא כדיני נפשות ממש דמ"ל אם קטלו בידים או ע"י קינוי וכיון שע"פ דין א"ח מיתה אם לא הי' התראה תכ"ד גם לדעת קצת פוסקים בביאת השחוף א"ח מיתה ומ"מ מקנאין ע"י וכיון דבדיני נפשות ל"מ עדות מיוחדת גם להשקות ל"מ עדות מיוחדת, אבל בקינוי דאינו אלא גורם דגורם כדאמרינן בפ' שבועות העדות דאינו אלא גורם דגורם לכן מהני גם עדות מיוחדת, עוד כתבתי שם לפ"מ דמבואר בחי' הרמ"ה לפ' גט פשוט דע"א בכתב וע"א בע"פ ל"מ בקידושין ובשיחרור דדווקא בד"מ דלא איברי סהדי אלא לשיקרא מהני עדות מיוחדת כיון דשני עדים מהימני מה"ת נהי דע"א חשוד לשקר אמנם העד השני כיון דשני עדים לא נחשדו למשקרי מוציאין ממון, אבל בקידושין דאפי' שניהם מודים מ"מ אמרינן דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין א"כ בעדות מיוחדת דאין אחד מעיד על מעשה חבירו ל"מ דלמא א' משקר ולא נשאר רק ע"א וה"נ בעדי סתירה אלא לפ"ז למש"כ דגם בקינוי לא נאסר. מה"ת אפי' שניהם מודים שקינא לה י"ל דל"מ עדות מיוחדת ובאמת בחי' המאירי הביא דבירושלמי פוסל נמי בעדי קינוי וזה כמש"כ, אמנם בירושלמי דידן נראה דבקינוי פשיטא לי' דמהני ועיין ב"י ח"מ סי' ל' שהביא דברי מרדכי ונראה גם מדבריהם שהי' להם גירסא אחרת דהאיבעי היא בין בסתירה בין בקינוי אמנם לגירסא דידן נראה כמש"כ דבסתירה פשיטא לי' דל"מ ובקינוי וודאי מהני, ועיין ב"י חו"מ סי' ל' שגם להם גירסא אחרת בירושלמי והנה בקינא לה ע"פ שנים שראו ושמעו זה מחלון זה וזה מחלון זה לפי פי' קמא ל"מ כמו בד"נ