ישועות מלכו על הרמב"ם כט

אינו אלא חדא דמלקות אחד עולה לכאן ולכאן כיון דאיננו שמות מחולקין ולא ענינים מוחלקים ולקמן בפ"ב מה' מכ"א נאריך בזה בס"ד

ועיין בשאג"א ה' חו"מ הקשה ע"ד רבינו בפ"א מה' תמורה שכתב דתמורה לא הוי ניתק לעשה משום דהלאו כולל יותר מהעשה משום שותפין א"כ למה לא ילקה פ' משום לאו דתמורה וחליפין ובמכ"ת ז"א דלרבינו בכה"ג אינו לוקה אלא חדא כנ"ל והנה בלאו דלא יגלה כיון דא"א בלי שני הלאוין דאית בי' אינו לוקה עליו ודווקא בא"א וחמותו דהם שני שמות, וראיתי לשעה"מ שכתב דדווקא בששני הלאוין א"א לאחד בלי השני אינו לוקה אבל לא בלאו אחד והא ליתא כדמוכח מהא דש"י של אביו ומה שהוכיח מהא דפ"א מחו"מ לאו מלתא דהתם המה פעולות מוחלקות משא"כ כאן אבל עדיין לא נתיישב זה להסמ"ג דבלאוין קי"ב בהא דאכל נמלה לוקה ה' נראה להדיא שחולק על השורש הזה שהשריש רבינו א"כ לכאורה תמוה למה השמיט לאו זה דלא יגלה מן המנין, ולכאורה י"ל דלא חייל לאו זה על לאו דאיסור ערות אשת אחי אביו והא דאמרינן בש"ס לעבור עליו בג' לאוין היינו משום דלכאורה מקרי איסור מוסיף דהא אחר מיתת אחי אביו איכא עוד לגבי כו"ע איסור יבמה לשוק וכ"כ התוס' ביבמות ל"ב ד"ה באיסור דבאיסור מוסיף א"צ שיהי' משם אחד וא"כ ה"נ כיון דאיתוסיף איסור לגבי עלמא משום יבמה לשוק אתוסיף נמי איסור דשומרת יבם של אביו אך עיין לקמן שהוכחתי שדבריהם תמוהים ומ"מ י"ל דלא מקרי מוסיף רק היכי דאיתוסיף נמי איסור זה לגבי דידי' כגון חמותו ונעשה א"א דלגבי דידי' נמי הו"ל, א"א אבל איסור יבמה לשוק למאן דס"ל דקידושין תופסין ביבמה ואינו לוקה אלא בביאה וקידושין כמבואר לקמן בפ"ב מה' יבום ובסמ"ג א"כ לא מקרי איסור מוסיף דלגבי דידי' לא איתוסיף כלל איסור יבמה כיון דאין קידושין תופסין באשת אחי אביו והתוס' י"ל דאזלי בשיטת דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ לקי אביאה לחוד והו"ל שפיר איסור מוסיף דניתוסף לגבי דידי' נמי איסור יבמה ומגו דאיתוסף איסור יבמה איתוסף נמי איסור דלא יגלה כנף אביו אבל לדידן דמס"ל אי קידושין תופסין ביבמה או לא ואפשר דקידושין תופסין ממילא אין איסור חל על איסור כנ"ל

ה"ו הבא על אשה, עי' השגות הראב"ד והנה הלח"מ תירץ דא"ח על בתו מנשואתו אלא משום בת אשתו דאין מזהירין מן הדין והא וודאי ליתא דא"כ בבא על בתו מנשואתו לאחר מיתת אשתו איננו במיתה אלא בכרת וזה א"א ומש"כ משום דאין מזהירין מן הדין כבר תירצו זה בתוס' ריש יבמות ד"ה בתו ע"ש

ולעיקר הקו' הי' נראה לפרש דהר"א ז"ל לטעמי' לפ"מ שהביא הריטב"א בשמו בקידושין בפרק עשרה יוחסין גבי נבילה ביוה"כ דנבלה לעולם קדים דאין אנו משגיחין על חתיכה זו רק על האיסור נבלה בכלל והרבה נבילות בעלמא שנאסר בהם תיכף שנעשה בן י"ג משא"כ איסור יוה"כ דתלוי בזמן וא"א לחול אלא כשקידש היום ביוה"כ א"כ ה"נ באיסור דאשה ובתה דקדים דהרבה אשה ובתה בעולם אבל איסור בתו אינו אלא בשעה שנולדה לו בתו והיא בת ג' לכן איסור דאשה ובתה קדים לאיסור בתו ועיין מש"כ לקמן בזה

אמנם העיקר נ"ל שסמך א"ע על מימרא מפורשת בירושלמי סנהדרין פרק ואלו הן הנשרפין דקאמר התם בעון קומי' דר"א בא על אשה וילדה בת ואח"כ בא עלי' חייב משום אשה ובתה ובת בתה [ע"ש דאיירי דהבת ילדה ובא על בתה] א"ל שארה הנה זימה כולהו משום זימה וכדאמרינן בכריתות דף י"ב דהבא על חמותו שהיא אם חמותו א"ח אלא אחת אע"ג דאיכא ג' לאוין מ"מ גלי קרא דשארה הנה זימה היא דא"ח אלא אחת וה"נ בבתו כיון דמג"ש דהנה הנה קאתי' הו"ל כמאן דכתיב בחד קרא וגזה"כ דא"ח אלא אחת וכשם שהבא על בתו שהיא ב"ב אשתו א"ח אלא אחת ה"נ וכש"כ בבא על בתו שהיא בת אשתו דא"ח אלא אחת דאין שום טעם לחלק הרי לך בהדי' כדעת הראב"ד ודברי רבינו ז"ל צריכים תלמוד, וכמו"כ יש לעיין בדברי רבינו בה' שגגות ואפשר דלאו בדווקא נקטי' ודברי רבינו כאן אפשר דהי' לו גירסא אחרת בירושלמי אבל לגירסא דידן ברור כדברי הראב"ד וע"ש בפ"מ שעמד על דברי התוס' כריתות ותימא שלא העיר מדברי רבינו כאן

ובענין חמותו לאח"מ אשתו הנה לפום ריהטא מוכח עכ"פ דבת אשתו איכא כרת דהא בר"פ נושאין על האנוסה קאמר רבא אנס אשה מותר לישא בתה מהכא ערות ב"ב ל"ת הא באונסין הא בנשואין אימא דקרא קאתי לאח"מ דמשום אשה ובתה ליכא לאו ולדעת הסוברין דאיכא לאו וכרת ניחא אבל לדעת הרמב"ן ז"ל צ"ל דלשיטתו דסובר דיש הפרש בין חמותו לבת אשתו א"כ יש להוכיח עכ"פ דבבת אשתו יש כרת ואין קידושין תופסין בה ודו"ק

בענין אנס אשה ע' בש"ע סי' ט"ו בב"ש ס"ק כ"ב והאמת מירושלמי יבמות פרק האשה רבה משמע לכאורה שלא כדבריו דגרסינן התם אתא עובדא קמי' ר"מ ואפקה לא דהוא סבר כר"י [דס"ל שכיבת בתה אוסרתה] אלא שהיתה מתרגלת לבוא אצלה וזה כדברי הש"ג מיהו מה שחילק המל"מ בין חמותו לשאר עריות יש לו מקום

והנה מדיקדוק דברי רבינו נראה בהדי' דווקא זנות כיון דחזינן דיצרו תוקפו פ"א חיישינן שמא יחזור ויבוא עלי', אבל הב"ח והב"ש בסי' ט"ו כתבו דאפי' בנשואי טעות כיון שהי' פ"א בקירוב בשר אסור ליקח קרובותי' שמא יחזור ויבוא עלי' אף שלא נתחזק שעשה עמה איזה איסור ולפענ"ד יש לחלק ע"ז דהרי מבואר במשנה יבמות דף ק"ח הממאנת מותר בקרובותי' ולא עדיף ממאנת משאר קידושי טעות ול"ל דהתם בנשואין (נ"ל דצ"ל מאירוסין איירי דהא אמרינן התם דחברי' לא מבטל גיטו משום דמכרת ברמיזותיו ופשיטא דהאי טעמא ל"ש אלא מן הנשואין שהיתה עמו בקירוב בשר אלא ע"כ מן אירוסין [נ"ל דצ"ל מן הנשואין] ואפ"ה מותר בקרובותי' אם כן מבואר דבשוגג ואונס כל דלא נתחזק באיסור מותר בקרובותי' ודברי הב"ח והב"ש צע"ג

פ"ג הנה בהנך קידושי דרבנן כגון בנשואי חרשת ומאמר ביבמה לדעת הסוברין דלא קנה אלא מדרבנן מבואר בדברי הרי"ף והרא"ש ביבמות פרק ב"ש דהוולד אינו ממזר אפי' מדרבנן ע"ש בקטנה שלא מיאנה והגדילה בלא בעיל דאין הוולד ממזר כיון דקידושי קטנה מדרבנן אין הוולד ממזר ומשמע התם דאפי' מדרבנן ל"ה ממזר הן אמת דק"ל מדברי הירושלמי יבמות פ' ב"ש דאמרינן התם לר"י מה שתמאן ותעקר פסול ממזרת וחללה והיינו בנתן לה גט ונשאת לכהן או למאן דס"ל דיכולה למאן משירבה שחור על גבי הלבן וזינתה בעוד שלא מיאנה ונתגרשה אי מהני המיאון להתיר איסור ממזרות הרי להדי' דבנשואי דרבנן הוולד ממזר עכ"פ מדרבנן דאל"כ איזה עקירת ממזרת יש כאן, וראיתי לבעל פ"מ שפי' לדברי הירושלמי היינו אם לקי על הביאה כגון שהי' הקטנה ממזרת ונשא אותה בזה איבעי אי מהני המיאון להפקיע הקידושין שיהי' כבעילה בלא קידושין דלא לילקי עלה אבל במכ"ת ז"א דל"מ למאן דסובר