ישועות מלכו על הרמב"ם קא

להנל"ע לחד מ"ד רק לר"ל דס"ל במכות לאו שקדמו עשה הוי נל"ע משא"כ לדידן לא הוי נל"ע ונראה דכוונת כ"ק זקני זל"ה היתה לתרץ דמש"ה לא הוי תמורה לאו שיש בו מעשה משום דבדיבורו איתעביד מעשה דכיון דהל"ת הוא מה שרצה לעשות מקודש חול א"כ ל"ש דבדיבורו איתעביד מעשה דבמה שהתמורה נעשה קודש זה ל"ה העברה ועפ"ז מתורץ נמי במקדים תרומה לבכורים דהוי לאו שאב"מ דעיקר האיסור לא הקדמת התרומה רק איחור הביכורים א"כ ל"ש דאיתעביד מעשה] המגיה: הלכות כלים

פ"א ה"ג כל שבים טהור, דעת רבינו דכלים מעצמות חיות שבים טהור כמש"כ ג"כ בפה"מ שלא חייב השם טומאה על דבר מימי ואע"פ שמש"כ מתחילה הי' אפשר לומר דווקא חיות ורמשים ודגים שבים אבל ממש"כ אח"כ ראי' מספרא מהא דבגד דמה בגד גדל בארץ אף עור הגדל בארץ כלומר דכל מין שאינו גדל בארץ אינו מקבל טומאה, נראה דכל דבר שאינו גדל בארץ אינו מקבל טומאה ולפ"ז הא דתנן לקמן בפ"ד ה"ו בטבעת של אלמוג וחותמה של מתכות דטהורה לאו משום פשוטי כלי עץ לחוד אלא לפי שאין מין זה גדל בארץ ועיין רש"י שבת קמ"ג הא דספוג אינו מקבל טומאה מיהו רש"י בשבת נט: מפרש דאלמוג אינו מקבל טומאה מטעם פשוטי כ"ע א"כ לפ"ז בעשה לו בית קיבול מקבל טומאה ולכאורה הי' נראה דכיון דאינו גדל בארץ אינו מקבל טומאה כלל ואפשר שהוצרך לכך דהא קיי' ופסקו רבינו כאן דאם חבר להגדל בים מן הגדל ביבשה אפי' חוט או משיחה טמא ואף שאין בחיבור כדי לקבל טומאה א"כ בטבעת של אלמוג וחותמה של מתכת כיון שחבר לו של מתכת טמא לזה הוצרך רש"י לפרש דאינו מקבל טומאה משום פשוטי כלי עץ והו"ל כמתכת המשמש את העץ דטהור

ולפ"ז מיושב תמיה רבה ע"ד התוס' שבת נ"ב: דהקשו על פרש"י דהרי יש לו בית קיבול החותם ותרצו דהו"ל בית קיבול העשוי למלאות וכבר תמהו רבים הרי בסוכה קיי"ל דהוי בית קיבול ולמש"כ י"ל דדווקא בכלי עץ או בשאר דבר הגדל ביבשה מקרי ב"ק אבל כאן גוף האלמוג אף שיש לו בית קיבול אינו מקבל טומאה כיון דאין מינו גדל בארץ וכל עיקר קבלת טומאתו הוא על ידי זה שחיבר לו המתכת של החותם הו"ל גוף אחד ומקבל טומאה א"כ א"א לאחוז החבל בשני ראשים שנאמר דמקבל טומאה עי"ז שהחותם מטלטל ע"י דממנ"פ אם תחשבו כגוף אחד הו"ל פשוטי כלי עץ ואם תחשבו כב' כלים עי"ז שהחותם מטלטל ע"י א"כ הו"ל מין הגדל בים ואינו מקבל טומאה

מיהו בתוספתא הובא בר"ש סוף פרק י"ט דכלים נראה קצת דשל אלמוג כל שיש לו בית קיבול מקבל טומאה ואפי' בפ"ע מיהו אינו מוכרח וצ"ע ובדיקה בכ"ז

פ"ו ה"ג כלים שעשאן ודעת רבינו דווקא בסתמא בטיל מהם תורת כלים אבל אם עשאן מתחילה לכך מקבלין טומאה אף שמוציאין רמונים ובוודאי שכן נראה ממשנה ג' דתנן הסלן של פת שיעורן בככרות וקשי' לי מהא דגרסינן בפ' אמר ר"ע דף פ"ד ולחנני' טילטול ע"י שוורים שמה טילטול ומייתי התם הא דתנן ג' עגלות הם כתדרא טמא מדרס כמטה טמא. מת ושל אבנים טהורה מכלום ופרש"י ז"ל עגלה העשוי' להוליך בה אבנים טהורה מכלום לפי שפרוצה ואמר ר' יוחנן ואם יש בה בית קיבול רמונים טמאה והיינו דאף דהיא כבידה ואינו יכול לטלטל רק ע"י שוורים מ"מ מקרי טלטול לכן אם יכולה לקבל רמונים טמאה אבל של אבנים שהיא פרוצה טהורה והשתא קשה לדעת רבינו כיון דטלטול ע"י שוורים שמה טילטול למה של אבנים טהורה הרי היא מיוחדת לשל אבנים וכיון דמיוחד להוליך בה אבנים לא פקע שם כלי מיני' ובאמת הראב"ד בהשגות חולק על רבינו בזה וס"ל דאם אינה מקבלת רמונים גם כשעשאה לדבר גדול יותר לא מקרי כלי ויש לו סיוע מהא משנה שזכרנו. והנה רבינו בפכ"ז מה' כלים השמיט להא דר"י באם יש לו בית קיבול רמונים דטמא נראה דס"ל דלא קיי"ל כחנני' דטלטול ע"י שוורים שמה טלטול להכי של אבנים טהורה לפי שאינו עשוי לטלטל אך עדיין תיקשה לר"י מאי איכא למימר וסבור הייתי לומר דאף דלדעת רבינו בכלי שעשאה מתחילה לדבר גדול מרימונים מקבלת טומאה לא נאמר זה אלא כשרוב השוליים קיים אבל אם נפחת רוב השוליים אף שהוא מקבל אבנים מ"מ טהור כל שיש בו נקב כמוציא רימון אבל בפחות ממוציא רמון אף שיש בו נקבים הרבה וכשנצרפן יהי' רוב פתוח מ"מ טמא. ויש לזה קצת סמך מדברי רבינו שכתב שם דסלן ואפיפיראות טמא עד שיקרעו רובן משמע דברובן סגי אלא דלקושטא דמילתא לא מסתבר דוודאי בכלי שלם כל שנפחת רובו פקע שם כלי מיני' מידי דהוי אבגד דשיעור בגד הוא שלשה ואפ"ה בבגד שנקרע רובו הוא טהור ועיין בפ' העור והרוטב דף קכ"ג ע"ב ועיין שבת צ"ה ע"ב בתוס' ד"ה נקב כמוצא רמון וצ"ע ועיין בתוספתא דב"מ בכלים פ' כלי עור דתניא התם חמת חדשה אע"פ שמקבלת רמונים טהורה תפרה ונקרעה שיעורה כמוציא רמון ולא מצאתי יישוב לדברי רבינו אם לא שנאמר דבנעשה מתחילה נמי כל שדפנות והשוליים פרוצין ברובן כמו עגלה של אבנים דגם צדדי המחיצות המה פרוצים רק שהמקלות התחובין מחזיקים אותו כל שיש כמוציא רמון אף שנעשה לדברים גדולים אין מקבל טומאה ומ"מ מדברי רש"י לא נראה כן וכ"נ דעת המאירי בחי' לשבת ומהתימא על התויו"ט שהביא דברי רבינו בפשיטות בהיות שהראב"ד ורש"י חולקין עליו ולדעת רבינו אפשר דאפי' נעשה מתחילה לרימונים רק שאח"כ יחדו לשאר דברים מקבל טומאה וגם זה צ"ע דאיכא לדמויא להא דטלית שכתבנו ולזה הדעת נוטה, שוב התבוננתי בדבר נראה שגם רבינו מודה דטילטול ע"י שוורים שמי' טילטול שהרי משנה שלימה שנינו בפ' ט"ו דכלים דדרדור של עגלה מקבל טומאה וביאר הר"מ ז"ל שאע"ג שמחזיק ארבעים סאה כיון שעשוי לטלטל ע"י העגלה א"כ הדק"ל כיון דלרבינו בכלי העשוי מתחילתו אף שאינו מקבל רמונים מקבל טומאה מ"ש מעגלה של אבנים דטהור

והי' נראה בדעת רבינו ז"ל דיש לו שיטה אחרת דוודאי מודה הוא דכל שניקב כמוציא רמון תו לא מקרי כלי קיבול אלא דמ"מ כל שעשוי לקבל דבר אחר לא גרע מפשוטי כלי עץ והכי מסתבר דנהי דא"י לקבל רמונים מ"מ לא גרע מפשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול והנה בפשוטי כלי עץ ס"ל לרבינו דנהי דלא מקבלי טומאה מד"ת מ"מ מדרבנן מיהו טמאים כל שהוא מעשה אומן כמו דף של נחתומין בפ' ט"ו דכלים וכן אם סיידן או כיידן א"כ ה"ה בכלי שעשוי לקבל מתחילתו דבר גדול אף שאינו ראוי לקבל רמונים נהי דמה"ת טהור מדרבנן מיהו טמא כמו דף של נחתומים או דף של בעה"ב שציירו אלא דבמחזיק מ' סאה נהי דבעשוי לקבל רימונים טמא מדאורייתא כל שעשוי לטלטל אפי' ע"י שוורים כל שאינו עשוי לקבל רמונים כהאי דעגלה של אבנים טהורה מכלום דכל שאינו כלי ממש טהור כפשוטי כלי עץ דהא